כבר לא הילדה התמימה
שעמדה אז מולך בפה פעור ועיניים פקוחות מדי
היא, שעטפה את כולך בהערצה עיוורת
שתתה לרוויה כל מילה
וגמעה כל מגע וליטוף כאילו היו לה הראשונים
זו היא, כבר לא התלמידה הנכספת שנרעדה למראה גופך
שקפאה ממבטיך
שהשתתקה לנוכך שפתותיך הקרובות מדי
שידעה שאם היא לא תברח אז,
הרי היא תברח לעולם
ולעולם היא תרעד כשתראה לה
ולעולם היא תקפא כשתביט
והיא תביט בחזרה
כבר לא הילדה התמימה שעמדה אז
היא מסתכלת עליך היום בחיוך
והיום אתה קורא לה לחזור
והיא בחיוך תחזור |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.