אני יודעת שלא מגיע לי היחס הזה.
אתה ממלא את יומך בפעילויות,
ועכשיו הבנתי למה אתה עושה זאת -
העיקר לצאת מהבית.
לא טוב לך שם,
אני רואה שזה מוסתר בכל חיוך שלך.
וכל רצון טוב כי אתה חושב שגם למענך יעשו,
אבל אתה מסכן,
ולאנשים באמת לא אכפת.
אתה מתלהב מדברים שאנשים יגיבו לך עליהם
רק בהנהון ראש.
והכי אתה צריך להפסיק להיות נלהב כלפי האדישים,
כי הם לא באמת כאלה,
זה רק כלפיך.
אתה לא מעניין.
הנחמדות-יתר בך לא גורמת אפילו לאנשים לדרוך עליך,
כי לא רוצים שום קשר איתך.
אתה בסה"כ בנאדם טוב, ואפילו יפה לדעתי,
אבל כשאתה פותח את הפה,
אפילו הדיבור שלך איטי ומשעמם,
ולא, אתה לא מצחיק אותי.
מרחמים עליך.
אני משפילה ראשי בשמך,
מתביישת כי אתה מודע לזה שאתה עושה צחוק מעצמך,
למה?
למה כל הרושם הזה,
ולמה אמרת שאתה מאוהב בי הרבה זמן אם לא היינו קרובים ?
צא מאשליות.
אפילו מחיים של אנשים אתה לא יכול לצאת, כי לא באמת נכנסת.
תפסיק לעשות רשימות חברים,
בסוף -
הכל משתנה.