היא יושבת על שפת הספסל, גופה מכופף קדימה, ומעשנת. רגליה
צמודות זו לזו, כתפיה שמוטות, שערה משוך לאחור. כל מי שעובר
רואה את חצאיתה השחורה ואת השפתון האדום. כל מי שעובר יודע מי
היא.
היא יושבת במסדרון בית הספר והאדמה רותחת תחתיה. לבה וגופרית
ומי חמצן. כל התלמידים יודעים שהיא מחכה למנהל, ואף אחד לא
יודע למה. כשהם עוברים לידה הם מסתירים צחוק, שעובר במסדרון
מקצה לקצה כגל ארוך.
האחד שמביט בה מפוחד כמעט כמוה. הוא יושב על הספסל השני וממתין
שיאספו אותו לאימון כדורסל. שמו שלומי, והיא עדיין לא מכירה
אותו, אבל בעוד ארבע שעות כבר תרכב על גופו הערום בחדר ההלבשה
הריק. רק סקס יהיה לה בראש אחרי שתצא מהשיחה עם המנהל.
אבל היא לא יודעת את זה בינתיים  ונשימותיה קפואות. ציפורניה
עמוסות לק ובגדיה עשויים היטב. במסדרון היא מפרפרת, לפני שזה
יקרה, לפני שמשהו קרה.