רגע לפני הנפילה עצרתי. עצרתי והסתכלתי למטה. נו, באמת, מה
היה, קופץ? לא, לא, סליחה- נופל. נופל בטעות.
נו, אז באמת, מה היה, נופל?
אני בן אדם אחראי, אני לא עושה כאלה שטויות. טוב מאוד- אז
עכשיו הסתכלתי למטה.
לא להאמין, כמעט קפצתי, סליחה, כמעט נפלתי.
עכשיו מקבל סחרחורת רק מלהסתכל- ווי, איזה גובה. כל שניה אפשר
לדחוף מאחור ואפול כמו כלום.
טח, נופל, בטח לוקח איזה דקה או משהו רק להגיע למטה- אולי
אפילו יותר, בכלל אי אפשר לראות מפה עד למטה מכל הערפל.
קראתי שכשאתה נופל מגובה רב אתה מקבל תוך שניות התקף לב ובכלל
לא מת מזה שאתה נופל אלא מהתקף לב.
אז נפלתי המון זמן ונגיד שלא קיבלתי התקף לב וצורח וצורח ואז
אני נופל כל כך מהר שאני מתחיל לבעור- כמו מטאור שנופל אל כדור
הארץ.
והפנים שלי נשרפים, בעיקר מהצדדים- מהלחיים והרקות וכמה שאני
נשרף אני צורח יותר ושומעים עד כאן, עד למעלה, עד שאני מתרסק-
בטח יש שם למטה סלעים או משהו. טח! ווי, חבל על הזמן.
יאללה, בואו לדחוף.