"אל תדאגי בשבת אני חוזר"
את השרות השבוע סוף סוף אתה תגמור
לבשת מדים, נתת נשיקה
לחשת לי: "ביי אחותי הקטנה"
יום שבת, השעה כבר מאוחרת
אבל מחכה שתחזור, לא נרדמת
מתי כבר יפתח מנעול הדלת?
השעות חולפות, עיניי כה אדומות
אבל לראותך כל כך להוטות
בנתיים, עצמתי את עיניי וראיתי אותך
ראיתי את החיוך שלך שמלווה כולו בקסמים
עברו בי תמונות עוד מאז היותנו קטנים
בדיוק כשראיתי את עינייך הענוגות
דפיקה בדלת קטעה את המחשבות
רצתי לפתוח, חשבתי שהגעת
בפתח היה איש עם מדים,
זה לא היית אתה, זה לא היית אחי
הוא היה מבוגר, פניו עצובות עיניו עגומות
הוא אמר שיש בפיו בשורות קשות
הערתי את אמא, היא רצה לסלון
והוא רק אמר:
"מצטער הוא לא חזר.."
לאן הלכת? אנא חזור!
תיכנס בדלת ורק לי אמור:
"התגעגעתי אלייך קטנה, בואי תני לי נשיקה"
דמעותיי שמתגברות בכל שנייה שחולפת
ואמא רק משפט אחד אומרת:
"למה אלוהים השב לי את בני!"
אבל למה היא בוכה?
למה צועקת?
למה אמא לא מבינה שהוא כבר יחזור
ואז יחזור הבייתה האור? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.