רוח החורף אודה לך
על שאי אז ליטפת את פני,
הרמת אותי איתך
ונתת לי את כל מחסורי,
אך במהרה בא עידן הקרח.
רוח החורף אודה לך,
כי ביום ההוא עזבת אותי
ומגבוה נפלתי על האדמה הזאת.
מאז ביקרת אותי רק פעם כל חורף,
בתנופה גדולה הצלפת בגבי ונפלתי.
רוח החורף רק על זאת אודה לך,
על שרוקנת כל אשר בי
והנחת אותי לחיות על האדמה הקרה.

השמש אודה לך
על האור ששפכת על הנבט,
מאז מעולם לא דעך זוהרך,
קרנייך משכו אליהם את ענפיי,
לא הניחו לרוחות לכופפם.
השמש אודה לך
על שייבשת את הפרי,
הרוחות נשאו את זרעיו הצרובים
וגם כשנופי רחב היה,
חומך עוד חיפש את הנבט.
השמש תמיד אודה לך,
כי היית מקור כל חי
ואורך המקסים שטף את הרקיע.