די, די לשלטון האסתטיקה. בזמן הצפיה אמנם עולה הדופק, הנאה
שאין כדוגמתה. דא עקא, כאב הלב הארוך שבא אחר כך לא שווה כל
הנאה שהיא. ממה נובע הכאב? מן ההשוואה בין נפלאות חמוקיה של
הנצפית לבין מה שיש לי: כלום. לא, אלא שהבהייה מבהירה לי עד
כמה פאתטיים אני ומצבי. באופן טבעי, לעת ערב עולות בזכרוני
התמונות שנחרטו בזכרוני מהלך היום- במקרה דנן ורבים אחרים,
הניגוד בינה ובין מה שיש לי הוא עובי הקורה שלתוכו אני יורד
לאלתר בדכדוך עם הופעת הרהורים מעין אלו. הדכאון שהציף אותי
כעת חיה הוא אמנם יוצא דופן במידת מה במימדיו הגדולים מעט יותר
מן הממוצע, מה שאיפשר לי להבחין בתרשים הזרימה שמביא לירידה
בחשק לחיות ושעד כה לא יחסתי אותה במודע למפגש ספציפי עם איימי
המציאות.
אני חושב שמשהו לא טוב קורה. אני לא מבין חצי מהמילים בהן
השתמשתי.