אני לא רוצה לעשות כלום שלא יוצא ממנו ילד.
ואני עקשן בנוסף.
רק מה? הרקמה שלי לא משהו. אני עוד מישהו.
רק מה? אני שונה.

אני לא רוצה לעשות כלום שלא יוצא ממנו ילד.
לא אהבה ללא ילד.
לא בלאגאן ללא ילד.
מהי אהבה אם לא יוצא ממנה ילד?
עוד דבר נחמד ומה עוד?
כלום.
כלום?
לא בטוח.
אבל אני בטוח שאם אני הולך ושומע למי שאמר לי:
"יש מלא שרוצות אותך"
אז אני אהבל.

ואני לא רוצה להיות כזה.
אני... רוצה לחיות טוב גם אחרי זה.
גם מאמין שאהבה אמיתית זה לנצח לבטח.
ופרי ילדנו זה לנצח.

אוי אין לי מילים.
אני כל כך מחכה לרגע הזה.
אני בטוח שיהיה נפלא.
לא נולדתי בשביל שום דבר אחר.

לאחרונה אני רוצה לחזור לאיך שנראיתי בהיותי קטן.
אני רוצה לראות את האף שלי מתרחב כמו של ילדים.
אני רוצה לראות עור בריא.
ואני יודע שיש לי מתי שאני מזיע.
איזה יופי.
יש לי גם שיער כמו פעם כמעט.

אני יודע שאין בריחה.
אדם צריך להיות עצמאי.
אני יודע שלראות ילד יתן לי את מה שחסר.
ילד או ילדה. יתנו לי סיבה.

לא לבזבז כח בלי שיצא ילד.
לא אומר לילדי: "עשיתי חיים, עשה גם אתה".
לא לא.
גם כי לא עשיתי חיים.
וגם כי אני יודע למה לא עשיתי חיים.
אני יודע שזה כי...
גם אני לא הסקתי נכון.
ושכחתי.
בכוונה ולא בכוונה.
ושיקרתי.
גם שיחקתי אותה.
אבל זה לא בסדר לי.
ושמתי מסיכה כנראה.
(עובדה שאני מצליח לזהות אחרים ששמים מסיכה).

אבל לפחות אני לא אוהב אנשים שאינם עושים רק טוב.
ואני מבקר לא רע.
ואני רוצה משהו שיתן לי כח.
לבקר את עצמי.
אז חסר לי חצי.
חסרה לי משמעות נוספת.
הנה אני עומד ואומר את זה.
"רוני, אתה מצחיק. אתה באמת בחור טוב.
אבל חסרה דמות לידך.
חסר בשר אחד ממך".

אני לא חושב שקיצור הוא טוב.
ואני לא חושב שאריכות צריכה להיראות.
אבל יש חוקים אותם שומר.
ויש משפטים אותם איני אומר.

כל החיים פתוחים, ילד.
ילד, כל החיים פתוחים.
שלך, לב.

ובדיוק עכשיו: תודה לכל מה שקיים.