נכנס אל החדר וסוגר את הדלת, נועל אותה על בריח.
פותח את המגירה ומוציא את הקופסה.
בתוכה שוכב עטוף בבד האקדח - זה שיגאל אותי מכל יסורי.
מכניס כדור אחד למחסנית.
מחליק אותה בעדינות לתוכו ומחכה לנקישה הקטנה המסמלת את תפיסתה
ע"י האקדח.
שקט בחוץ... דממה...
מעביר את הנצרה לבודדת.
מקרב את הקנה לרקתי ומרגיש את המתכת הקרה צורבת את עורי.
אצבעי נמצאת על ההדק...
זה עולמי ברגעי האחרון, מחר השמש תמשיך לזרוח והעולם יתרוקן
מעוד אוכל חינם אשר נמצא בו.
מהדק את ההדק באיטיות, מחכה לגאולה...
נקישה...
זיז קטן משחרר קפיץ, הנוקר עף אל מטרתו, עכשיו זהו סוף העולם.
שתי מתכות נפגשות... ניצוץ... בערה...
לחץ מצטבר והקליע משתחרר...
נע במהירות לאורך הקנה הקצר.
מגיע אל העור, חודר אותו, מנפץ את הגולגולת ופוגע במרכז
העצבים.
אלפי נוירונים ניתקים האחד מן השני, ועלי נופלת האפלה ממנה לא
אקום עוד.
הקליע ממשיך בדרכו מנפץ שוב את הולגולת, קורע את העור, עף...
נתקע בקיר מאחור, אשר התמלא ברסיסי דם ורקמת מוח. רעם מתגלגל.
היד מאבדת את כוחה, השרירים לא מקבלים עוד הוראות וריפיון
מתפשט בגוף שמתחיל לצנוח...
קול מתכת שפוגעת בריצפה, בליל איברים וגוף ממוטט.
דם מתחיל לזרום דרך החור, העיניים חסרות הבעה...
ככה מתתי בפעם הראשונה... |