"פסיכית, אבל מה שיפה הוא שאת נותנת הרגשה נוחה עם זה לאנשים
שיודעים שזה פסיכי."
" כן," היא ענתה, "כי אני מרגישה בנוח," ופרצה בצחוק.
כל כך קינאתי בנוחות הזו ותפסתי את העוצמה הזו, אותה עוצמה שלי
אין אותה. ניסיתי ועודי מנסה בסיטואציית חיי זו, בדרך זו של
חיי, לקחת. בעודי כותבת אני מבינה מהן הציפיות, וטוב שהן
ציפיות לאחרי.
החלטתי זו תקבל פרק שלם אחרי.
חשבתי על סגירת מעגל היום, איתו, אחרי. המובן אינו ברור.
אסיים, החלטתי.
אם לא, זו, גם כן, תהיה החלטה בדרך הקלה; להישאר תחת חסות
,שספק אם היתה לי בטוחה, אך בוודאי חונקת.
עכשיו(?), שאני יודעת שהעולם מציע, אני רוצה גם לקחת.
אם יש באפשרותי להפוך את הזמני לקצר יותר, אנצל זאת.