הקבר החם לא ציפה לבואי,
לא ציפה שאחשוק ואצטרף אלייך.
גופך הקר בין זרועותיי הרועדות,
עוטפת את כולך,
מלטפת את פנייך הקפואים.

מקשיבה ללבך הדומם,
נושקת לך ברכות
ואוחזת בצווארך הלבן, הקפוא.
מתכרבלת בחיקך, אוחזת את כולך ושומרת מכל פגע.
מריחה את גוויתך הטרייה, את הבושם בו התבשמת בקומנו שלאחר לילה
בו הבנתי משמעותה של תשוקה.
מה נשגבת היא ומאמללת אותה תשוקה.

ריח הפרחים מתערבב בדמך והם מתערבבים בדמעותיי.
מסרבת להניח לך יקירי,
מסרבת להניח לך להגיע לבתולות גן העדן.

והרוח - כבר אינה עוד מרעידה
והאש- אינה שורפת ומכאיבה
והמים - לא יעירו
והבוקר, לא יפקח עוד את עינייך המתות.

לא אומר עוד מילות חרטה ולא אבכה.
לעולם לא אחזור בי מאהבתי.

ועתה... אשכב לצידך עד אשר דמותך תעלם מבין זרועותיי.