קוראים לי שיר ואני אוהבת שוקולד. חלק מהאנשים שאני מכירה
קוראים לי מכורה. אני לא מכורה! אני יכולה להפסיק מתי שאני
רוצה! אני פשוט לא רוצה...
כשהייתי קטנה היו לי חברים דימיוניים. כן, אני מודה, פעם סבלתי
מפיצול אישיות. היום אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב עם זה.
לעולם לא אשכח את היום בו נכנסתי הביתה בתחילת כיתה י' והכרזתי
להורי: "קיבלתי 98 בכימיה". אימא שלי קפצה בהיסטריה למדוד לי
חום ואבא שלי אמר שהוא מתכחש להיותי ביתו בשר מבשרו. ניסיתי
לשכנע אותם שכימיה זה ממש מעניין אבל הם שלחו אותי לחדר
והתייעצו איך להוציא לי את הכימיה מהראש. "איך היא תהיה עורכת
דין אם היא תלמד כימיה?" שמעתי את אימא שלי לוחשת...
שלושה חודשים לאחר מכן התחלתי להאמין בשטן.
חודשיים אחרי זה הבנתי שזה בזבוז זמן.
בעבר אירועים מסוג זה היו משפיעים עלי לשבועיים שלמים. כיום,
זה לא משפיע עלי דקה יותר מ-14 יום.
ואז התאהבתי בבני. כן, כן, בני החתול של השכנים.
ואז מצאתי את עצמי כותבת סיפור על עצמי במחברת חשבון (בעצם אי
אפשר לקרוא לזה מחברת, זה היה יותר כמו דפדפת קשקושים) בשיעור
פיזיקה משעמם.
בגלל שאני בלהקת בית הספר שלי אני מחויבת להופיע בכל ההופעות.
מסתבר שלהורים שלי יש תוכניות אחרות בשבילי ("מה רע בעורכת
דין?"). אז אמרתי לידיד שלי מכיתת מחוננים (שהוא במקרה גם איתי
בלהקה) שידבר עם ההורים שלי. הוא אמר שאין בעיה כי הוא בקשרים
מאוד טובים עם ההורים שלי כי הם נפגשים כל יום שישי לכוס קפה
ועוגה אז אין לי מה לדאוג כי הוא יסדר לי את כל העניינים.
הידיד הזה לומד איתי באותה שכבה.
אחרי זה אנשים שואלים למה אני הולכת לטיפול פסיכולוגי.
יש לי משהו עם מדרגות. אני לא אוהבת מדרגות. במיוחד לא לעלות
בהן. אני גם לא אוהבת לטפס על סלעים קטנים כאלה שנראים כאילו
מישהו ניסה ליצור מדרגות אבל עשה זאת ברשלנות יתרה. תמיד
בטיולים שנתיים יש כאלה אבנים. ומדרגות.
יש לי גם בעיה עם הרגליים - אנחנו לא מתקשרות. הן כל הזמן
נופלות לי! מילא, אם הן היו נופלות לבדן זאת באמת בעיה שלהן,
אבל משום מה יש להן מנהג מגונה שבכל פעם שהן נופלות הן מושכות
אותי איתן!
השנה אני צריכה לעבור 3 בגרויות: היסטוריה, לשון וערבית. אין
לי מושג איך אני הולכת לעבור את הבגרות בערבית, במיוחד אחרי
שהמורה אמרה לנו שיש גם בחינה בע"פ. אני גרועה בערבית. המורה
ביקשה ממני שבתור הכנה לבגרות אני אספר קצת על עצמי בפני כל
הכיתה (בערבית כמובן). בואו נגיד שאחרי שהחלטתי שקוראים לי אחת
עשרה ואני בת שיר גלנטה הבנתי שכדאי שאני אפסיק.
לסיכום (המורה שלנו להיסטוריה אומרת שתמיד בסוף תשובה צריך
לכתוב סיכום. חבל שלא עניתי על שאלה...) רק אומר ורק אגיד (שזה
בעצם אותה משמעות במילים שונות) שראוי לציין (שוב אותה משמעות
רק בשתי מילים!) שאם קראתם את כל הסיפור שלי עד פה, אז כנראה
שאני לא הבן אדם היחידי שמשעמם לו...