|
א.
ישראל לא תתאבד
קודם היא תשלה את עצמה
שמגיע לה לחיות.
היא תתעלם מסממני הגסיסה המוקדמים.
תתעלם מקריאות חבריה,
אך תרים את שמלתה גבוה
שיבחינו במינה המיוחד.
כי כמוהה יש רק אחת.
כל הבנים כבר ניסו
לקשט את צווארה בחבל עבה.
ניסו גם לתת לה כדורים לבליעה.
אך היא לא מוכנה.
יש לה את הדרך שלה.
אך גם היא בסוף כמו כל אדם
תמצא עצמה עם בן זוגה
בתוך מכונית מלאה עשן סמיך,
ואין דרך חזרה.
זו דרכה של המדינה.
ב.
בינתיים הבעתי רק כעס ועצב
על המדינה שלי.
רציתי לאזן קצת את המצב.
לכן אני כותב שיר קצר זה.
אני מקווה שהוא יבהיר הכל.
אני אוהב את המדינה.
אני אשרת בשבילה בצבא
אולי אפילו אמות שם.
מי יודע?
וזאת כדי לאזן את המצב העדין.
לפעמים אני חש גאווה במדינתי.
או שמה זו גויבה.
2/8/2002
כמו בכל דבר, גם במדינה יש טוב ורע. ואני נשאר לחיות פה לעולם. |
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.