הערת המחברת:
בסיפור מופיעים מספר קטעים בהם מתוארת אלימות מינית. חשוב
להבין כי הסיפור מבוסס על פנטזיה מינית שלי ואין לו כל קשר
למציאות. איני מעודדת בשום צורה אלימות מכל סוג - בעולם האמיתי
כל סוג של יחסי מין חייב להתבצע בהסכמה מלאה של שני הצדדים.


זה החל כעוד יום רגיל של עבודה, אבל זה היה היום בו חיי השתנו.
לי, בכל אופן, לא היה מושג קלוש מה עתיד לקרות...

"רכב 373..." טרטר מכשיר הקשר בניידת.
"עבור" אמרה שירי.
"רכב חשוד נראה נוסע לכיוון היער מצפון לעיירה... נסו לברר מה
קורה..."
"קיבלתי" אמרה שירי ופנתה אלי בחיוך "או.קיי. טלי, תחזיקי חזק,
זה אולי הולך להיות האקשן הראשון שלך!"
היא פנתה לדרך העפר הישנה ולחצה על הגז. אני הזעתי מהתרגשות.
לא יכולתי לדמיין בכלל איזה מין אקשן מחכה לי. לא היה לי מושג
שאותו יום הולך להיות היום שישנה את חיי לנצח...

הייתי שוטרת צעירה בת 21, רק שבועיים אחרי שסיימתי את ביה"ס
לשוטרות. אף פעם לא ראיתי את עצמי שוטרת, אבל הייתי ילדה טיפשה
ומפונקת, ואבא שלי, שהיה שוטר מצטיין, דחף אותי למלא את
הטפסים. הוא חשב שאולי עוד יצא ממני משהו ולא רציתי לאכזב
אותו.

בזמן הקורס גיליתי כמה עובדות מעניינות על עצמי. ראשית, גיליתי
שאני נמשכת לנשים - אני מניחה שזה קרה בזמן המקלחת המשותפת
הראשונה, כשמצאתי את עצמי רועדת מהתרגשות למראה העירום הלבנבן
והרטוב של עשרות נערות מסביבי. באותו רגע חשתי פתאום לראשונה
בחיי דחף אדיר לאונן. עד היום אני צוחקת כשאני נזכרת בעצמי אז
- רצה לאורך המלתחה, עירומה ורטובה, ישר לשירותים. אחר כך
סיפרתי לכולן שהיה לי קלקול קיבה נוראי...

הדבר השני שגיליתי במהלך הקורס הוא שאני שוטרת נוראית, אולי
החניכה האיומה ביותר שהייתה שם מעולם... הובסתי שוב ושוב בקרב
מגע, החטאתי כל מטרה אפשרית באימוני ירי, והנורא מכול - הייתי
פחדנית מושבעת - פחדתי מהמדריכות, מהצוערות האחרות ויותר מכל,
פחדתי ממה אהיה כשאצטרך לעבוד ממש כשוטרת. לא פלא שכבר אחרי
שבועיים קראה לי הקצינה האחראית עלי למשרדה. שקשקתי מפחד.

באותו שלב בקורס כבר גיליתי להפתעתי שאני דווקא כן רוצה להיות
שוטרת ופחדתי מאוד לעוף בשלב מוקדם כל כך. הסיבה שרציתי להישאר
הייתה הצוערות האחרות - דמיינתי אותן כשוטרות צעירות וסקסיות,
מדים כחולים, מגפי עור, אקדח, אזיקים... דמיינתי את עצמי
עירומה לרגליהן, מבריקה את מגפי העור בלשוני... הדבר שרציתי בו
ביותר היה להיות לצידן כשיהיו שוטרות... הייתי חייבת לסיים את
הקורס.
ולכן רעדתי כל כך כשחיכיתי למוצא פיה של הקצינה. היא הייתה
גבוהה ושרירית מאוד, קשוחה ורצינית. היא אמרה לי שמבחינה
מקצועית היא חייבת להעיף אותי משם, אבל יש דרך להשאיר אותי. לא
הבנתי כלום, והתחלתי לגמגם משהו, אבל היא קטעה אותי מיד ואמרה
שהיא יודעת הכול על מה שאני עושה בשירותים כל ערב וזה יכול
להישאר סוד קטן של שתינו. כנראה הייתה לה שם מצלמה סודית לכלבה
הקשוחה הזאת... בכל אופן, הסידור היה שאני נשארת בקורס עד הסוף
בתנאי שכל ערב, במקום לשירותים, אני מתגנבת לחדר שלה במגורי
הקצינות, מתפשטת ועוזרת לה להירגע קצת מעוד יום קשה בביה"ס
לשוטרות. אפשר להגיד שבזמן שהבנות האחרות פיתחו שרירים בכול
הגוף במשך הקורס, אני עבדתי במרץ רק על שריר אחד - הלשון...

וכך קרה שבאותו בוקר בלתי נשכח מצאתי את עצמי, שוטרת טרייה,
בניידת דוהרת על דרך העפר הישנה ביחד עם השותפה שלי, שירי.

שירי הייתה מבוגרת ממני בשלוש שנים והייתה השוטרת המצטיינת של
התחנה. אני מניחה שמפקד התחנה הצמיד אותי דווקא אליה כי שמע על
הישגי העלובים בקורס וקיווה שאולי עוד יש סיכוי להפוך אותי
לשוטרת אמיתית. היא הייתה גם היפהפייה של התחנה - גבוהה,
בלונדינית, תחת גדול, חזה ענק. ברור שנמשכתי אליה... פנטזתי
עליה בלילות במהלך השבועיים שלי איתה ואוננתי תוך כדי שאני
מנסה שוב ושוב לדמיין איך הקוס שלה נראה. לא ידעתי אם אי פעם
אעז להתוודות בפניה... אבל לא רק נמשכתי אליה. במהלך השבועיים
האלה גיליתי גם שאני מקנאת בה בטירוף, שאני שונאת אותה על שהיא
מוצלחת כל כך ויפה כל כך ומצטיינת כל כך... היא הייתה כל מה
שחלמתי להיות וידעתי שלעולם לא אהיה מסוגלת וזה שיגע אותי...

הניידת הטלטלה והעלתה אבק כשנכנסנו ליער.

"מה את אומרת, טלי?" חייכה שירי מתחת למשקפי השמש שלה. "יש
סיכוי שאלו שני סוחרי הסמים שהשמועה אומרת שמסתובבים כאן?"

משכתי בכתפי. האמת הייתה שהתפללתי כל הדרך שלא יהיו שום סוחרי
סמים, שלא נמצא אף אחד. פחדתי פחד מוות מהמפגש עם פושעים
אמיתיים, לא ידעתי מה אעשה אם אפגוש אחד כזה. המחשבה הזאת
העבירה בי צמרמורת וניגבתי את הזיעה הקרה מהמצח. שטויות, אמרתי
לעצמי, לא יהיה שם אף אחד ביער, הכל יהיה בסדר.

"יום חם, הא?" צעקה שירי מעל שאון הגלגלים כשראתה אותי מוחה
זיעה.

"כ... כן" אילצתי את עצמי לחייך אליה.

היער הלך והתעבה מסביבנו ואור השמש בקושי חדר בין העצים. שוב
עברה בי צמרמורת. שירי עצרה פתאום את הניידת במקום הו התפצל
שביל צר מהדרך. היא הביטה דרך החלון ואמרה "יש סימנים שרכב פנה
לשביל הזה בשעה האחרונה. אני מהמרת שאלו החשודים שלנו."

"את לא מתכוונת להזעיק תגבורת?" שאלתי, מנסה להסתיר את הפחד
בקולי.

"לא, טלי חמודה שלי" צחקה שירי "לא מזעיקים תגבורת בשביל מרדף
אחרי שני נרקומנים עלובים." היא הפנתה את ההגה והתחלנו לנסוע
בטלטלה על השביל הצר. שנאתי אותה באותו רגע על האומץ המחורבן
שלה, על הרוגע הזה...

אחרי רבע שעה של נסיעה, ראינו מרחוק את המכונית שלהם בצד
השביל. שירי עצרה את הניידת וירדנו. היא סימנה לי באצבעה לשמור
על שקט. שמתי לב ששירי משאירה את מכשיר הקשר הנייד במכונית -
רציתי להעיר לה על זה, אבל חששתי שגם כך היא כבר חושדת בפחדנות
שלי ושתקתי. הלכתי אחריה, מנסה לשווא להפסיק לרעוד. לא היה איש
במכונית. מבעד לשמשות המכונית ראינו שקיות מלאות אבקה לבנה
מפוזרות על המושב האחורי. שירי חייכה אלי והרימה אגודל בתנועת
ניצחון. אילצתי את עצמי להחזיר לה חיוך קלוש. הבטנו מסביב ואז
ראינו שלא רחוק משם, בתוך היער, עמדה בקתה קטנה.

באותו רגע הרגשתי שבא לי להשתין. תהיתי אם להגיד לשירי שאני
חייבת להשתין ואז לרוץ רגע מאחורי איזה שיח ולחזור. במחשבה
שנייה, החלטתי שזה בטח לא יראה טוב עכשיו, בשיא המרדף, והחלטתי
להתאפק עוד קצת.

צעדנו חרש לבקתה, אני עסוקה בלהתפלל שלא נמצא שם איש. תפילותיי
לא נענו. השתופפנו מתחת לחלון והצצנו פנימה. ראינו בפנים את
שני החשודים שלנו אבל הופתעתי מאוד מהמראה שלהם. הם היו בחור
ובחורה. הבחור היה כבן 22, גבוה, שזוף ושרירי עם שיער בהיר
קצוץ. הבחורה הייתה כמעט ילדה - היא נראתה כבת 18 והייתה הדבר
היפה ביותר שראיתי בחיי. היא הייתה שזופה, עם שיער שחור ארוך
שהתפזר על כתפיה ברישול, תווי פנים עדינים, שנראו גאים מאוד,
בטוחים מאוד בעצמם. היפהפייה לבשה חולצה לבנה וחצאית ג'ינס
קצרה. היא הייתה יחפה והרגליים שלה היו דקות, שזופות וחלקות.
הרגשתי בחלצי גירוי מיני שהולך ומתערבב בפחד האדיר. התכופפנו
נמוך יותר כדי שלא יבחינו בנו.

"בואי נקרא לתגבורת..." התחננתי בלחישה.

"סתמי!" לחשה לי בחזרה שירי בכעס "יש לך פה עסק עם שני ילדים
מחורבנים, את צוחקת? צ'יק צ'אק עצרנו אותם והלכנו. עכשיו תביאי
את התחת הפחדני שלך ובואי אחרי, ו... אל תעשי כלום, בסדר? פשוט
תחפי עלי ותני לי לעשות את העבודה."
הנהנתי בעלבון. מה היא חושבת שהיא, הכלבה הבלונדינית הזאת?
התחשק לי באותו רגע לתקוע לה אגרוף בפרצוף, לשוטרת המצטיינת
שחושבת את עצמה כל כך...

שירי שלפה את האקדח שלה והחלה ללכת שפופה לכיוון הדלת. שלפתי
בכבדות את הנשק שלי ובאתי אחריה, הכעס שוב מתחלף בפחד נורא.
הרגשתי שהמדים שלי רטובים מזיעה. בנוסף להכל, השלפוחית הארורה
שלי התחילה ממש ללחוץ לי עכשיו וקיוויתי שכל העסק הזה יגמר מהר
ואוכל לרוץ ולהתפנות כבר.
פרצנו פנימה באקדחים שלופים ושירי צרחה "ידיים למעלה,
טינופות." הם הופתעו והרימו ידיים מייד. הבחור החוויר ונראה
מבוהל, אבל הנערה היפהפייה נעצה בי מבט רגוע ושליו, כאילו כלום
לא קרה. הרגשתי כאילו המבט הזה קורא אותי, מריח את הפחד שלי.
לרגע היה נדמה לי כאילו זווית פיה הקטן נעה למעלה במעין חיוך
מזלזל.

"יש לך בעיה, זנזונת?" צרחתי בקול רועד, מכוונת אליה את
האקדח.

החיוך שלה לא נמחק.

"או.קיי, חארות" צעקה שירי, "תסתובבו, ידיים על הקיר, רגליים
מפושקות!"
הם צייתו. אני נעצתי מבט בתחתונים הלבנים שבצבצו מתחת לחצאית
של הנערה כשהסתובבה ורכנה אל הקיר. היה נדמה לי כאילו היא
מבליטה החוצה את הישבן קצת יותר ממה שצריך... העברתי מבט מהיר
במורד הרגליים הנהדרות האלה שהסתיימו בכפות רגליים לבנות
וחמודות. הרגשתי התחלה של רטיבות למטה.
רציתי שהכול יגמר כבר, שנשים עליהם כבר את האזיקים, נכניס אותם
לניידת ואז אוכל לרוץ מאחורי שיח, לרוקן בזרם אדיר את השלפוחית
האומללה שלי שעוד רגע תתפוצץ, ואז לאונן בפראות תוך כדי מחשבה
על הרגליים השזופות של הילדה הגאה הזאת...

"טוב, טלי, חפי עלי" אמרה שירי והכניסה את האקדח שלה לנרתיק.
היא הוציאה את האזיקים מהחגורה וניגשה לבחור. "קדימה, שמוק,
ידיים מאחורי הגב".
הבחור השרירי החל לציית באיטיות, עזב את הקיר והחל להוריד את
הידיים מאחורי הגב, בעוד אני מחזיקה את האקדח ביד רועדת.

ואז הכול השתבש.

הבחור הסתובב פתאום ותפס את שירי המופתעת. הוא ניסה לשלוח יד
לאקדח בחגורה שלה אבל היא קלטה את התנועה ובזריזות תפסה את היד
המושטת וכופפה אותה. הוא נאנק בכאב, אך לא הרפה משירי. הם
נשארו כך, חבוקים, כל אחד לופת את ידו של השני ומנסה להשתחרר
מאחיזתו של השני.

כל זה נמשך שבריר שנייה ואני הסתכלתי במתרחש המומה, האקדח
מכוון לבחור.

"קדימה, טלי" נאנקה שירי "תירי בבן זונה הזה!"

הם עמדו כשצידם אלי ויכולתי לירות בו בלי לסכן את שירי.

קפאתי במקום.

"נו, טלי!" צעקה שירי "למה את מחכה?"

ואז ראיתי שהנערה הסתובבה אלי, על פניה אותה שלווה גאה, אותו
שמץ חיוך מזלזל.

הפניתי אליה את האקדח. "תסתובבי בחזרה!" צעקתי בקול צרוד.

היא לא הסתובבה. במקום זה, היא הושיטה את ידה קדימה ואמרה בקול
שליו ומתוק "תני לי את האקדח שלך, כלבה!"

הזעתי והפרצוף שלי היה אדום, כשצרחתי, מתיזה טיפות רוק מהפה
"תתרחקי ממני, זונה, או שאני מפוצצת לך את הפרצוף!"

החיוך שלה התרחב והיא עשתה עוד צעד לכיוון שלי, היד עדיין
מושטת. "שתינו יודעות טוב מאוד שאת לא תירי באקדח הזה. תני לי
אותו, עכשיו!"

אני התרחקתי צעד אחד, ושמתי לב שהיד שלי רועדת מאוד. לא הצלחתי
להשתלט על הרעד הארור הזה. הייתי מבועתת מפחד, נוטפת זיעה.
אלוהים... מה אני עושה עכשיו?

"טלי!" צרחה שירי בקול מתחנן, ידה שלופתת את ידו של הבחור
מתחילה להיחלש ולאבד את אחיזתה. "טלי, בת זונה ארורה שכמוך,
תירי כבר, תירי!"

אני המשכתי לכוון לנערה ביד רועדת, מתאפקת לא לבכות, סמוקה
ומזיעה.

"תתרחקי ממני!" צרחתי בקול שנשמע על סף בכי.

הנערה המשיכה להתקדם אלי עם החיוך השליו והארור שלה עד שעמדה
ממש קרוב אלי.

היא סטרה לי בכוח על הלחי ולרגע ראיתי כוכבים. לא הצלחתי לעצור
עוד את הדמעות.

"עכשיו את האקדח או שאת חוטפת אחת חזקה יותר!" חייכה הנערה.

"טלי... בבקשה..." נאנקה שירי, על סף בכי.

עמדתי שם בטמטום, לא מרפה מהאקדח, בפנים סמוקות, רועדת מבכי.

ואז זה קרה.

זה התחיל כמין חמימות נעימה באיבר המין שהזכירה לי מאוד את
הפעם הקודמת שזה קרה לי - כשהייתי בת שבע, ביום הראשון בכיתה
א'. הרגשתי את הכתם המתפשט במהירות בקדמת המכנסיים הכחולים ואת
הזרם החם במורד הרגל הימנית שלי, מרטיב את הגרב ונקווה לשלולית
חמימה בתוך המגף. ואז הזרם התגבר ובקע קדימה בקשת דרך הכתם
במכנסיים, בין הרגליים שלי. שלולית גדולה נוצרה מתחתי והלכה
והתפשטה על המרצפות הלבנות. תפסתי בתדהמה את מה שקורה אבל כבר
לא יכולתי לעצור את הזרם האדיר שפרץ בין רגליי, השלפוחית המלאה
שלי פשוט יצאה משליטתי והתרוקנה מעצמה. הסמקתי עד שורשי
שערותיי. מעולם לא ידעתי שאפשר להרגיש השפלה אדירה כל כך כמו
שהרגשתי באותו רגע. התפללתי שהרצפה תבלע אותי, שאעלם מכאן
איכשהו...

שירי הביטה בי משתינה מפחד ופתחה את פיה בתדהמה, לא מאמינה
למראה עיניה.
הילדה היפהפייה צחקה בהנאה. "מה אתה אומר, רוני? מה אנחנו
עושים לילדות רעות שמטנפות לנו את הרצפה?"

היא הושיטה אלי שוב את ידה, חיוך שובב מרוח על פניה.

ידעתי שהפסדתי.

משכתי באפי, ובפנים מושפלות ורטובות מדמעות הנחתי את האקדח
בידה הקטנה.
שירי פרצה בבכי. היא עדיין אחזה בשארית כוחותיה בידו של
הבחור.

"ועכשיו את האקדח שלה" ציוותה הנערה בחיוך.

ניגשתי לשירי, מדשדשת במגף הספוג בשתן והוצאתי את האקדח שלה
מחגורתה. לא העזתי להסתכל לה בעיניים שטופות הדמעות שלה בזמן
שעשיתי זאת. יכולתי להשתמש באקדח אבל כולנו בחדר ידענו שלא
אעשה זאת. מסרתי גם אותו לילדה.
רוני דחף את שירי והיא עמדה עכשיו לצידי. התביישתי עד אימה
במכנסיים ספוגי השתן שלבשתי ובריח השתן החריף שנדף ממני. פתאום
הדבר שהכי רציתי זה להפטר מהמכנסיים הארורים האלה.

עמדנו כך לרגע בעיניים אדומות מדמעות, חסרות אונים, בבקתה קטנה
במעבה היער, רחוק מכל עזרה, נתונות בגללי לחסדיה של הילדה היפה
והגאה הזאת.

הנערה התיישבה על כורסא ממולנו, מה שגרם לחצאית הג'ינס הקצרצרה
שלה להמשך עוד קצת למעלה ולחשוף עוד טפח מהירכיים השזופות
והחלקות שלה. היא התבוננה בנו בחיוך חלומי, כמו ילדה שקיבלה
בהפתעה שתי בובות ברבי של שוטרות ועכשיו היא מתכננת מה לעשות
בהן. מעניין אם היא הייתה מאותן ילדות שקודם כל חייבות להוריד
את המכנסיים הקטנים של הברבי כדי לראות מה מסתתר מתחת...

מסתבר שהיא הייתה.

"המכנסיים שלכן. תיפטרו מהם." אמרה בלי שמץ של היסוס.
לקח לי שנייה לקלוט את הפקודה ועוד שנייה להבין שיחד עם האימה
הפתאומית, הרגשתי גם התרגשות גדולה. שוב חשתי למבוכתי התחלה של
רטיבות נעימה ומטרידה שם למטה...

חלצתי את מגפי העור ראשונים. כשחלצתי את המגף הימני נשמע קול
שקשוק מביך מתוכו. לא יודעת למה, אולי רציתי פתאום להעניש את
עצמי על ההתבזות שלי קודם ושכולם יראו את הבושה בשלמותה -
הפכתי את המגף ומפל של שתן זרם החוצה. הנערה וחברה צחקקו ואני
הסמקתי.

הורדתי את הגרביים ועמדתי יחפה בשלולית השתן שלי, חשה את
חמימות הנוזל בכפות רגליי. ואז פתחתי את החגורה, ונראה לי שלא
הצלחתי להסתיר את הלהיטות שלי להפטר כבר מהמכנסיים המטונפים
שלי. הפשלתי אותם במהירות ובעטתי אותם רחוק ממני. התביישתי
ברגליים השמנמנות והלבנות שלי כשראיתי שהנערה בוחנת אותן.
התחתונים שלי היו ספוגות בשתן ומייד אחרי שהורדתי את המכנסיים
עלה מהן ריח חריף מאוד שידעתי לבושתי שכולם בחדר מריחים. כל כך
רציתי להפטר מאות הקלון הזה שממש התאפקתי לא להפשיל אותן מייד
ולהעיף אותן לכל הרוחות. זזתי בעצבנות מרגל לרגל.

"נראה שמישהי כאן צריכה להחליף את החיתול שלה" צחקה הנערה. היא
נעצה בי מבט משועשע. "תראה רוני איך היא מתה כבר להפטר
מהתחתונים שלה הכלבה החרמנית הזאת." לעזאזל, איך היא קראה
אותי, הילדה הארורה הזאת...

"תפטרי מהם, כלבה." הפטירה בקול נמוך. זו הייתה הפעם השנייה
שקיללה אותי ואהבתי את זה. הרגשתי שאני באמת כלבה ושאני מקבלת
עכשיו בדיוק את מה שמגיע לי.

לא היה אכפת לי שיראו את ההקלה שחשתי כשהפשלתי מייד את
התחתונים הרטובים שלי במשיכה אלימה וזרקתי אותם רחוק ממני. הם
נחתו ברעש שהזכיר סמרטוט ספוג מים. התביישתי פתאום בערווה
השחורה והפרועה שלי וקיללתי את עצמי על שלא גילחתי אותה היום
בבוקר. הזדרזתי להסתיר אותה בשתי ידי - לפחות את רובה, כי
ידעתי שמשני צידי כפות ידי רואים היטב את שתי המפשעות השעירות
שלי.

עמדתי כך רגע, מושפלת עד עמקי נשמתי, לגופי חולצה משטרתית
ארוכה וכחולה ושום דבר חוץ ממנה, מגוננת בכפות ידי על בושתי.

הנערה על הכורסא ממולי ליקקה את שפתיה מבלי מישים ופישקה רגל
אחת הצידה, מניחה אותה על מסעד הכורסא. לא הצלחתי שלא ללטוש
מבט בתחתונים שלה שהתגלו מתחת לחצאית. בלעתי את רוקי כשראיתי
כתם קטן של רטיבות במרכז התחתונים הלבנים. באותו רגע לא הייתי
רק מושפלת - הרגשתי איזו גאווה משונה שאני מצליחה לגרום ליצור
היפהפה הזה גירוי מיני. הרגשתי רטט של תשוקה עובר בכל הגוף שלי
ואת אותה הרגשה מוכרת שהרגשתי אז בפעם הראשונה במלתחות הקורס
לשוטרות - צורך אדיר לאונן. חשתי שמתחת לכפות ידי המסתירות את
ערוותי, השפתיים והדגדגן שלי מתמלאים בדם, תופחים, מתחננים
למגע.

"יופי" אמרה הנערה "ועכשיו תעזרי לחברה שלך להבין מה שאמרתי!"

שירי! שכחתי ממנה לגמרי בדקה האחרונה. היא עמדה כל אותו זמן
מאחורי, אמורה להיות כעת גם היא עירומה מהמותניים ומטה. עבר בי
רטט של התרגשות כשדמיינתי את השוטרת המושלמת עומדת מובסת
ומושפלת ללא מכנסיה. והתרגשתי גם כי עמדתי לראות סוף סוף את מה
שרק יכולתי לחלום עליו עד היום...
סובבתי את הראש ולאכזבתי שירי עמדה שם לבושה לגמרי עדיין, בוהה
בכעס ובתדהמה על הישבן הלבן והשמן שלי.

חשתי בכעס הולך וגואה בי. אני מתפשטת ומושפלת בזמן שגברת
מושלמת תישאר בבגדיה. בשום פנים לא הייתי מוכנה להיות שוב
הלוזרית היחידה, כמו שתמיד הייתי.

"שירי" חייכתי אליה חיוך עצבני, עדיין עם הגב אליה, "אל תעשי
להם בעיות, את לא רוצה שיפגעו בנו..."

"סתמי, זונה עלובה ובוגדנית שכמוך!" צעקה שירי בפנים סמוקות
"למה לעזאזל הסכמתי לקבל אותך כשותפה? כדי לראות אותך משתינה
במכנסיים בגלל איזו ילדה מחורבנת?!"

עכשיו הסמקתי גם אני ואמרתי לה בזעם "שירי, תורידי כבר את
המכנסיים המחורבנים שלך!"

"לכי תזדייני!" צעקה שירי.

לעזאזל, היא הורסת הכל... רתחתי מכעס... איך היא מרשה לעצמה?
בלי לחשוב פעמיים הסתובבתי אליה ושלחתי את ידי אל החגורה שלה.


"תורידי את הידיים המטונפות שלך, זונה!" צרחה שירי ודחפה אותי
בפראות מעליה.

התנפלתי עליה בזעם, אדומה ומזיעה. היא ניסתה להנחית אגרוף
בפנים שלי אבל כופפתי את הראש בתנועה חדה, מתחמקת מהמכה ושלחתי
אגרוף שהחטיא את פניה אבל פגע בעוצמה בשד השמאלי שלה. היא פלטה
צעקת כאב ועכשיו נראתה ממש נחושה להרוג אותי. למרות שכלפי חוץ
הייתי בעמדת נחיתות, בגלל שהייתי יחפה וללא מכנסיים או
תחתונים, אני הייתי חזקה יותר, מונעת על ידי זעם וגירוי מיני
כל כך חזקים, שהרגשתי שאין לה סיכוי נגדי. היא התנפלה עלי
בטירוף אבל אז, בתזמון מושלם, שיגרתי בעיטה מדויקת  למפשעה
שלה. כף רגלי היחפה פגעה לה בדיוק במקום והיא נאנקה, תופשת את
המפשעה בשתי ידיה ונפלה על הרצפה, מתפתלת מכאב. זו הייתה הפעם
הראשונה בחיי שניצחתי בקרב מגע והרגשתי שאני מתמלאת בגאווה.

הרמתי את שירי האומללה והכואבת ודחפתי אותה בכוח כשפניה אל
הקיר, מצמידה את הלחי שלה למשטח הקר.

"תפשקי את הרגליים, ידיים מאחורי הגב, זונה!" שמעתי את עצמי
צועקת.

היא צייתה באימה ואני שלפתי את האזיקים מהחגורה שלה וסגרתי
אותם בזריזות על פרקי ידיה. זה היה המעצר הראשון בחיי והרגשתי
מאוד מרוצה מעצמי. התכופפתי והורדתי לה בזריזות את המגפיים
והגרביים. ללא המגפיים היא נראתה לי פתאום פגיעה מאוד, עם כפות
רגליה הלבנות ובהונותיה העדינות הצבועות בלכה אדומה. ואז
הזדקפתי והתרתי את החגורה שלה ואת כפתורי מכנסיה.

"טלי, לא... בבקשה..." יבבה השוטרת חסרת האונים, פרצופה עדיין
מעוך אל הקיר.

התעלמתי ממנה והמשכתי, מתענגת על הרגע. הפשלתי את המכנסיים
הכחולים בתאווה, חושפת זוג רגליים לבנות ומעוצבות ותחתונים
פרחוניים מעל ישבן גדול ועגלגל. ואז סובבתי אותה בפראות אלי,
גבה אל הקיר. הייתי חייבת לראות את הפרצוף של השוטרת  מספר אחת
ברגע שהיא מאבדת את התחתונים שלה. החזקתי אותם בכוח בצידם
והסתכלתי מקרוב על הפנים המפוחדות של שירי. ואז, במשיכה אלימה,
קרעתי אותם מעליה וצפיתי בעונג איך היא מאדימה, עיניה נעצמות
בחוזקה וזוויות פיה נשמטות בעלבון.

לקחתי שני צעדים אחורה, כאילו מתרשמת מאיזו יצירת אומנות
שיצרתי. שירי עמדה עם ידיים כבולות מאחורי גבה, בפישוק קל.
מתחת לחולצה הכחולה, הערווה שלה, בניגוד לשלי, הייתה מגולחת
ברובה והתהדרה רק בפס שעיר ושטני במרכזה. איבר מינה, חשוף
משיער, התגלה מתחת לפס כשתי שפתיים ורדרדות שרטטו עכשיו כששירי
רעדה מבכי. התענגתי עוד שנייה על המראה ואז הסתובבתי בחזרה אל
השובה היפהפייה שלי, נכונה לציית לכל מה שתבקש.

לתדהמתי, הדבר הראשון שניגלה לעיניי היה עוד איבר מין נשי.
הנערה הגאה שלי ישבה עדיין בפישוק רגליים על הכורסא אלא
שמתישהו במהלך הקטטה שלי עם שירי איבדה את החצאית והתחתונים
הלבנים שלה ונותרה עכשיו רק בחולצה לבנה קצרה. מתחת לבטן הרזה
והשזופה עם הטבור החמוד במרכזה נגלה כתם של שיער שחור, רך
ודליל ומתחתיו החריץ השובב של נערה מתבגרת. מתוך החריץ בצבצו
בקושי זוג שפתיים כהות ועדינות, משתרבבות החוצה בחוצפה. היא
חייכה ואז הבנתי שאני נועצת מבט באיבר מינה והסמקתי. הייתי
מאוד רטובה למטה ורציתי מאוד לגעת בעצמי אבל לא העזתי. ואז היא
שלחה יד עדינה אל בין רגליה ופישקה את שפתיה, מגלה את
הוורדרדות הלחה והמשגעת שביניהן. בידה השנייה החלה לעסות
בעדינות את הדגדגן האלוהי שלה. היא נשכה בעונג את שפתה
התחתונה. הצורך שלי לשפשף את הדגדגן המגורה שלי היה אדיר והיא
ידעה את זה. ידעתי שהיא מענה אותי בכוונה.

ואז קם ממקומו הבחור, רוני,  ואי אפשר היה לפספס את העובדה שגם
הוא אהב את הקרב הנשי שראה מקודם. הוא היה עירום ממותניו ומטה,
כמו כולנו, ומחלציו הזדקרה זקפה אדירה. הוא שפשף במרץ את האיבר
הגדול והסמוק שלו, שק האשכים התפוח והשעיר שלו מיטלטל לצדדים.
 
"טבעת המתכת על הרצפה," אמרה פתאום הנערה בקול רועד מהתרגשות,
עדיין מאוננת "תכבלי אותה לשם על ארבע, מעל הארגז."

מיהרתי לציית ולקחתי את שירי בזרועה מהמקום שבו עמדה. היא לא
ניסתה להתנגד, רק משכה באפה. פניה היו אדומות ונפוחות מבכי,
פיה עדיין שמוט בעלבון. בדרך לארגז דשדשנו בתוך שלולית השתן
שלי, שהיה עכשיו קריר למגע כפות רגליי. פתחתי את האזיקים שלה
והיא לא ניצלה את ההזדמנות, יודעת שאין לה סיכוי נגדי כרגע,
ורק עמדה ברפיון איברים.

"קדימה, על ארבע!" ציוויתי.

שום שמץ של גאווה והתנגדות לא נותר בה כשצייתה בזריזות, קורסת
לרצפה על ברכיה ואז יורדת על ארבע, ארגז עץ גדול וכבד מתחת
לבטנה, כפות ידיה משני צידי טבעת ברזל גדולה שקובעה לרצפה
מצידו השני של הארגז. היא לא התנגדה גם כשהחזרתי את האזיקים
לידיה, משחילה אותם דרך טבעת הברזל. עמדתי מאחוריה והתבוננתי
בה רגע בהנאה. היא נראתה חסרת אונים להחריד, כבולה לטבעת שלא
אפשרה לה להזדקף, ובטנה מונחת על הארגז, שלא אפשר לה להשתטח על
הבטן. מתחת לשולי חולצת המשטרה שלה נחשף החלק התחתון של גבה,
חלק ומבריק מזיעה, ומתחתיו הישבן הלבן והגדול שלה, בולט למעלה
ואחורה. בין פלחי העכוז שלה נראה בבירור איבר המין, שפתיו
הדקות צמודות יחד כמעין ניסיון נואש ואחרון לסגור אותו בפני
שוביה. כפות רגליה העדינות כוסו בשכבה שחורה של אבק, שנדבק אל
השתן שלי עליו דרכה קודם. הרגשתי שאצא מדעתי אם לא אגע תיכף
ומיד בקוס הרטוב והמגורה שלי, אבל המשכתי להתאפק, מתייסרת.

ואז התקרב רוני, מחזיק את איברו האדיר בידו ונעמד מאחורי שירי,
מביט בהנאה בנוף שבין רגליה. גניחות עונג רכות נשמעו מפיה של
הילדה, שאוננה עכשיו במרץ, שתי רגליה גבוה על מסעדי הכורסא,
בפישוק רחב ככל שיכלה.

ואז לא יכולתי יותר. רכבתי על שירי, פני אל ישבנה, והתיישבתי
על הגב החשוף שלה. שירי המופתעת פלטה צעקה כשבטנה נלחצה אל
הארגז מכובד משקלי. כל כך רווח לי שהשפתיים והדגדגן התפוחים
והמגורים שלי קיבלו סוף סוף את המגע לו היו זקוקים, שלא יכולתי
עוד לשלוט בעצמי. הגב שלה היה רטוב מזיעה והקוס שלי נטף מיץ,
כך שלא היה כל חיכוך כשהחלקתי קדימה ואחורה, נאנחת בכבדות.

ואז, מטורפת מתשוקה, רכנתי קדימה, תפשתי את שני פלחי ישבנה של
שירי ומתחתי אותם לצדדים, חושפת ככל שיכולתי את איבר המין ופי
הטבעת בפני הבחור שהביט בהם בתאווה.

הרמתי אליו את פני המיוזעות וחייכתי חיוך מגרה ומזמין.

הוא שלח לי בחזרה חיוך ממזרי, אבל מהר מאוד נפל מבטו למתנה
שחיכתה לו בין רגליה של שירי, מתנה שנפתחה עכשיו, חושפת את
העור הורוד העדין והלח שבין השפתיים, ובמרכזו פתח עגול
ומזמין...

"כן, מתוק שלי, אתה יכול..." אמרה הנערה בקול רועד, תוך שהיא
ממשיכה לעסות באיטיות את הדגדגן שלה.

"את בטוחה שזה בסדר מצידך, חמודה?" שאל רוני במבוכה והיה נראה
שהוא בקושי מצליח להתאפק לא לעוט כבר על התחת הפתוח שמולו.

"בטח!" חייכה היפהפייה פשוקת הרגליים "תעשה בה כל דבר מלוכלך
שעולה בראש שלך, מתוק... היום אנחנו סוף סוף מזיינים את
המשטרה!" ואז היא נראתה כאילו היא מתחילה לאבד את השליטה
המדהימה שהייתה לה עד עכשיו והחלה לאונן בפראות, מועכת בידה
שוב ושוב את הדגדגן המגורה שלה.

רוני בלע את רוקו וירד מייד על ברכיו מאחורי הישבן שהחזקתי
בשבילו. פניו הנאות היו כעת קרובות מאוד לשלי וראיתי איך
גביניו מתכווצים מתענוג כשהנחה את איברו באיטיות לתוך הנרתיק
הפתוח. לא יודעת אם הייתה זו הקלות בה החליק פנימה או האנחה
הרכה שהשמיעה השוטרת הכבולה שגרמו לי לתהות לרגע אם איזה חלק
אפל ולא-מודע בשירי לא נהנה בעצם מהמצב בו הייתה מצויה.

הוא החל להניע באיטיות את האגן קדימה ואחורה ואז מהר יותר ומהר
יותר. מהר מאוד הוא התמכר לחלוטין לתענוג והחל לזיין כמו איזו
חיה מורעבת ממש, גופו מכה בקצב בישבנה של שירי, פניו אדומות
ומזיעות. אני הבטתי כל הזמן מרותקת במאמץ ובריכוז שעל פניו
בעוד איבר מיני נמרח על גבה החלקלק של השוטרת שטולטל מתחתיי
בפראות קדימה ואחורה. זה היה תענוג.

הנערה השזופה ניגשה בינתיים קרוב אלינו והביטה במתרחש במין
אושר ילדותי, חיוך חלומי על פניה. היא הרימה רגל אחת והניחה
אותה על כיסא, חושפת כך שוב בפני את הקוס הצעיר והמתוק שלה,
והחלה לאונן במרץ, פניה מתעוותות כאילו מכאב בעוד היא נושכת את
שפתה התחתונה.

ואז עלה בי פתאום חשק אדיר לראות את שירי, השוטרת המהוללת,
חוטפת את זה בתחת הגדול שלה. תהיתי לרגע כיצד אשמן את חור התחת
שלה ומייד נזכרתי שממש מתחתיי יש חומר סיכה בשפע. דחפתי שתי
אצבעות לקוס המגורה שלי והוצאתי אותן נוטפות ממש. מייד החדרתי
אותם לפי הטבעת של שירי. היא צעקה בהפתעה והרגשתי איך פי הטבעת
מתכווץ בכוח על אצבעותיי, אך לשווא - הרטיבות הכריעה את העניין
והאצבעות שלי החליקו פנימה ללא בעיה. התחלתי לעסות במרץ את
החור הצר, מרגישה אותו מתרכך ומתרטב מסביב לאצבעות שלי. דרך
המחיצה הדקה שבין הרקטום לנרתיק הרגשתי בהתרגשות את הזין האדיר
נע במהירות קדימה ואחורה. הוצאתי את האצבעות ואז שלחתי חיוך
שובב אל פניו המיוזעות של רוני והוא חייך בחזרה במאמץ.

הוא לא התאפק יותר משנייה לפני שחדר בפראות לפי הטבעת הקטן.
שירי השמיעה אנקה שנשמעה ככאב מהול בעלבון. רוני זיין במרץ,
אדום ומזיע, מתענג על הלחץ שהופעל על הזין העבה שלו בעודו נדחק
קדימה ואחורה דרך הפתח הצר. שמעתי את שק האשכים הגדול שלו
מצליף שוב ושוב בשפתיה של שירי. היא נאנקה לפי הקצב, בכך רק
תורמת לגירוי העצום של הגבר שמאחוריה.

ואז הוא שלף את איברו מהישבן הכאוב, קם בזריזות על רגליו ונעמד
מול פניה של שירי, הזין האדיר שלו, שהיה עכשיו אדום ולח, זקור
קדימה.
"מהר," הוא סינן "תפתחי את הפה שלך!"
אני ירדתי מגבה של שירי ועמדתי מאחורי ישבנה כדי להיטיב לראות
את מה שעמד לקרות. הרגשתי איך טיפות של מיץ מהקוס שלי, מהולות
בזיעה, זולגות על חלקן הפנימי של הירכיים שלי.
שירי, בהבעת עלבון תהומי, הנידה את פניה הסמוקות והמזיעות מצד
לצד. היא משכה לשווא בידיה שהיו כבולות באזיקים לרצפה. הו לא,
לא הייתי מוכנה לתת לה להרוס הכל שוב. "תפתחי אותו מייד,
זונה!" צרחתי וסטרתי בחוזקה לישבנה בכף ידי. היא סיננה אנקת
כאב, אבל חשקה שיניים ולא פתחה את הפה. עוד אחת ועוד אחת!
הישבן שלה כבר היה אדום אבל הבנתי שזה לא יעזור. ואז שלחתי את
ידי אל בין שפתיה, שהיו עכשיו תפוחות ואדומות ומצאתי שם את
הבליטה שחיפשתי. "תפתחי!" צעקתי ולחצתי בכוח על הדגדגן האומלל
בין שתי אצבעותיי.
היא צעקה, צעקה שנחנקה מייד כשהזקפה הענקית חדרה מייד לפיה
הפתוח, ואז עיוותה את פניה כשטעמה את טעמו של הרקטום שלה. הוא
התחיל לזיין אותה בפה והיא השתנקה כשקצה האיבר שלו חדר שוב
ושוב עמוק לגרונה.

"יופי זונה, בדיוק ככה, זייני אותה!" קראה לעברי הנערה, מאוננת
בטירוף. רק אז קלטתי מה אני עושה - תפסתי שאני עומדת ברגליים
מפושקות סביב ישבנה הבולט של שירי, מורחת בפראות את הקוס הרטוב
שלי קדימה ואחורה על העור הלבן והחלקלק, בעוד שירי עסוקה
בלהיחנק כמעט ממה שחדר לפיה. שנינו זיינו אותה בפראות, הוא
מקדימה ואני מאחורה עד שפתאום התעוותו פניו של רוני והוא גמר
באנקה, שולח עוד ועוד סילונים של זרע במורד גרונה של שירי.
ואז הגיע תורה של הילדה שצפתה מהצד. היא שפשפה את עצמה עכשיו
בכזו עוצמה, כאילו היא סובלת מאיזה גירוד בלתי נשלט שם למטה עד
שלא יכלה עוד להחזיק את עצמה וצעקה "הו, פאק, אלוהים!"
אז עצמה את עיניה, נשכה את שפתה וגנחה מין גניחה ילדותית
וחמודה בעודה תופסת בכוח את איבר מינה ביד רועדת.
זה כמובן היה יותר מדי בשבילי ומייד נכנעתי גם אני. תפסתי
בשולי חולצתה הרטובה של שירי כאילו היו מושכות והנעתי את האגן
בעוצמה על התחת החלקלק שלה שוב ושוב, כמו איזו חיה מיוחמת
המונעת על ידי יצריה. כמעט התפוצצתי כשעברו בי גלי התענוג
וצרחתי בכל הכוח. אלוהים, זאת הייתה האורגזמה החזקה ביותר
בחיי...

קמתי מעליה בכבדות, מותשת ומיוזעת, בעוד היא משתעלת ארוכות,
מנסה להפטר מהנוזל הסמיך והחמים שמילא את גרונה.

הילדה חייכה, מנסה להסדיר את נשימתה, ומחתה את הזיעה מפניה
בשולי חולצתה הלבנה, מה שחשף לרגע שני שדיים קטנים ולבנבנים עם
פטמות זקופות מגירוי במרכזם. גיליתי להנאתי שהאורגזמה לא שיככה
את הגירוי המיני שלי.

היא ציוותה עלי לשחרר את שירי מהאזיקים וצייתתי מייד.
"ועכשיו, כלבה מיוחמת שכמוך, רדי על הברכיים וחכי בשקט לתורך"
היא אמרה לי ואני מיהרתי לרדת על ברכי, מוכנה ומזומנה לקבל את
מה שמגיע לי.
"ואת," פנתה הנערה לשירי בחיוך "תתלבשי, קחי את כל הדברים שלך
חוץ מהאקדח ומהמפתחות לניידת, ותשאירי אותנו לבד עם השותפה
הבוגדנית שלך. אל תדאגי... היא הולכת להיענש על מה שעשתה
לך..."

שירי קמה מהארגז בכבדות, שלחה אלי מבט של תיעוב והחלה לצלוע
לכיוון הפינה אליה השלכתי קודם את בגדיה. נראה היה מהליכתה
הרחבה שהיא סובלת מכאב מטריד בפי הטבעת.
להפתעתי, היא לא ניגשה אל התחתונים הפרחוניים המקומטים שלה או
אל המכנסיים הכחולים כדי לכסות בזריזות את מערומיה, אלא דווקא
גרבה את גרביה ונעלה את מגפי העור המשטרתיים שלה. ואז ניגשה
לנערה, שהייתה מופתעת כמוני, ירדה על ברכיה לצידי ואמרה "אני
רוצה רק לעשות לה משהו קטן לפני שאלך... בבקשה."

הנערה חייכה בהנאה "לעזאזל, זה רק הולך ונהיה יותר טוב... כן,
נראה לי שאם תעזרי לנו להעניש אותה, זה יהיה הרבה הרבה יותר
כיף!"

שירי חייכה בתודה וקמה על רגליה. היא נראתה עכשיו שוב גאה
ובטוחה בעצמה ואני חשבתי לעצמי שזאת הסיבה שנעלה את המגפיים -
כדי להרגיש שוב כמו שוטרת כשהיא הולכת לטפל בי. ואז התרגשתי
פתאום כשהבנתי שכנראה העובדה שנשארה ללא תחתוניה, הייתה קשורה
איכשהו לעונש שהיא מתכננת בשבילי...

"לכאן, כלבה!" סיננה אלי ומשכה אותי בפראות בזרועי. לא ניסיתי
להתנגד - הרגשתי שכעת הכעס והגירוי מעניקים לה את אותם כוחות
שהעניקו לי כשנאבקתי בה מקודם. ידעתי שאין לי סיכוי נגדה ושעלי
לציית לה. היא גררה אותי אל טבעת הברזל שברצפה, סילקה משם את
הארגז, ואז השכיבה אותי על גבי וכבלה את ידיי אל הטבעת, גבוה
מעל ראשי. שכבתי כך, חסרת אונים כעת, ותהיתי מה מצפה לי.

שירי נעמדה מעלי כשפניה לכיוון רגלי, רגליה מפושקות משני צידי
ראשי, ואז השתופפה וכרעה מעלי, ישבנה החשוף סנטימטרים מעל
פרצופי. היא מתחה בחוזקה הצידה את פלחי עכוזה. הבטתי מרותקת
בפי הטבעת שלה, שהשתנה מאוד לאחר מה שעבר עליו קודם. העור
מסביב לחור היה סמוק ומגורה, ואילו הפתח עצמו היה פתוח מעט
ברפיון, מגלה קצת מהקיר הוורדרד של הרקטום מעבר לו. שירי
השמיעה אנקה מאומצת וראיתי פתאום את פי הטבעת שלה מתכווץ ואז
הולך ונפתח לנגד עיני. משהו עגלגל וחום התחיל לבצבץ מהפתח
המתרחב.

"אלוהים אדירים... היא הולכת לחרבן לה על הפנים!" שמעתי את
הילדה אומרת בתדהמה. בקולה ניכרה גם התרגשות אדירה.

ניסיתי למשוך את ידיי למטה, אך לשווא. הן היו מרותקות היטב
באזיקים לטבעת הברזל שמעלי. הבנתי שאני חסרת אונים לחלוטין
ומשום מה העובדה הזאת גרמה לי שוב לרטיבות מטרידה בין רגלי.

"שירי... בבקשה לא..." ייבבתי "אני מצטערת על הכל, באמת..."

ידעתי כמה חסרי סיכוי התחנונים שלי, אבל התעורר בי איזה צורך
מוזר ששירי תדע כמה היא משפילה אותי, שתרגיש כמה אומלל המצב
שלי... היא השמיעה עוד נאקה, מתאמצת מאוד. השוטרת הגאה השתמשה
בפי הטבעת שלה ככלי נשק במקום זה שנלקח ממנה, ופתאום הרגשתי
משום מה איזה שמץ הערצה כלפיה. גוש ענק של חרא הלך וגדל מול
הפרצוף שלי והריח שלו החל להכות באפי.
כנראה שמרוב ההשפלה והעלבון לא שמתי לב שהפה שלי היה פתוח
בתדהמה עד שכבר היה מאוחר מדי. מאובנת מאימה הרגשתי איך הגוש
האדיר מחליק לתוך הפה שלי ובמורד הגרון עד שהגיע עמוק, למקום
שגרם לי להשמיע את ההשתנקות המאומצת שלפני הקאה. הטעם היה
מחריד. פי הטבעת שמעלי התכווץ סוף סוף, ושירי קמה והביטה
ביצירה שלה בהנאה.

"מההתחלה ידעתי שאת מלאה בחרא, טלי" אמרה בלעג, והאחרים צחקו.

רציתי לענות לה, אבל כל מה שהצלחתי להשמיע היה מין
"ננננננננגגגג..." מעורר רחמים. הגוש העבה והארוך בלט החוצה
מפי ולא העזתי לנסות לירוק אותו. מהצד שמעתי את האנחות הרכות
של הילדה וידעתי שהתחילה שוב לאונן.

שירי מצאה בינתיים את התחתונים ספוגי השתן שלי על הרצפה, ניגבה
בהם את התחת ביסודיות, והשליכה אותם שוב לרצפה. ואז, לקחה את
המכנסיים והתחתונים שלה בידה ויצאה החוצה בלי להסתובב. ידעתי
שרק כדי לצאת מהיער ברגל ידרשו לה לפחות שלוש שעות, ורק אז
תוכל אולי להזעיק בשבילי עזרה. בכלל לא הייתי בטוחה שתנסה.

עכשיו נשארתי לבדי עם שני הצעירים, כבולה לרצפה ותוהה מה יעשו
בי. רוני, שזקפתו שוב הזדקרה בגאווה ניגש מייד למלאכה, ירד על
ברכיו בין רגלי הפשוקות והרים אותן באוויר. איכשהו הרגשתי שהוא
מאוד מתגרה מלהביט על פני האומללים, עם הגוש התקוע עמוק בפי.
הנערה נעמדה בפישוק מעל לראשי, כפי שעמדה שם שירי לפני רגע
ונטלה מידיו את הרגליים שלי, אוחזת אותי בכוח בקרסוליים ומושכת
אותם למטה, מאחורי ראשי. הסתכלתי בערגה אל שפתיה החמודות
והלחות שרטטו מעל לראשי - אוי, כמה שרציתי להגיע אליהן בלשוני,
אבל הייתי כבולה והפה שלי היה מלא.

האופן שבו משכה למטה את קרסוליי הבליט מאוד את האגן שלי
והרגשתי ששני הפתחים שלי למטה נמתחים ונפתחים בהזמנה לבחור
שעמד על ברכיו. קיוויתי שיבחר בפתח העליון, ובכך ישקיט קצת את
הגירוי המטריף שהרגשתי שם, אבל הוא בחר בתחתון וחשתי באיברו
מחליק בכוח לתוך פי הטבעת שלי.

"ננננננגגגגגג!" נאנקתי בכאב ובהפתעה.

הוא התחיל לזיין בפראות, ללא רחם, והרגשתי בזקפה האדירה מכה
עמוק בדפנות המעיים שלי.

"כן, חמוד שלי, ככה..." אמרה הנערה בקול רועד ופתאום הצטערתי
בשבילה שהיא צריכה להחזיק את רגלי ולא יכולה לאונן. המראה
המפואר בין רגליה עזר לי לשכוח את הלחץ הנורא בתחת שלי.

"אוי, אלוהים..." נאנק לבסוף רוני והרגשתי בנוזל החמים עמוק
בבטן. למרבה המבוכה, כששלף את איברו מפי הטבעת שלי, השתחרר לי
משם נאד רטוב, והרגשתי את הנוזל החמים נוזל החוצה בלי שהצלחתי
לשלוט עליו. הנערה צחקקה בהנאה והרפתה מהרגליים שלי. היא שחררה
את ידיי מהאזיקים ואמרה לי "או.קיי, כלבה, את יכולה להפטר
עכשיו ממה שתקוע לך בפה".
סוף סוף! עמדתי על ארבע ומשכתי החוצה את הגוש מגרוני. השתעלתי
וירקתי את שאריות החרא מהפה ואז גיליתי להפתעתי שהנערה ניגשה
בינתיים לחדר האמבטיה וחזרה עם מי שטיפת פה. "קחי!" פקדה עלי
"נקי טוב טוב את הפה שלך!" צייתתי ותהיתי אם היא מגלה סוף סוף
איזה שמץ אנושיות כלפי.

"לעזאזל, שוטרת," אמרה בחיוך והתיישבה שוב בפישוק רחב על
הכורסא "את הכלבה הכי עלובה ומיוחמת שראיתי בחיים שלי..."

עמדתי על הברכיים והבטתי בקוס המופלא הזה שלה. התפללתי שתצווה
עלי ללקק אותו בשבילה וידעתי שאעשה זאת בהתלהבות. אבל לאכזבתי
אמרה רק "סיימתי איתך עכשיו כלבה, קחי את כל הדברים שלך ועופי
מכאן."

קמתי בכבדות וניגשתי למקום בו היו זרוקים התחתונים שלי. הרמתי
אותם אבל הם היו עדיין ספוגים בשתן ועכשיו גם מרוחים לגמרי
בחרא של שירי. השלכתי אותם בגועל בחזרה לרצפה והתחלתי לחפש את
המכנסיים שלי. ובזמן שחיפשתי, פתאום תהיתי מה מחכה לי בכלל
בחוץ. יכולתי ללכת ולהמשיך לשחק את המשחק, להמשיך לנסות לרצות
את אבא שלי ואת הקצינים ואת כולם, בלי שאצליח לעולם... חשבתי
על זה, והבנתי שאני לא יכולה ובכלל לא רוצה לנסות להתמודד יותר
לבדי.

ואז עשיתי את הבחירה שלי, האחרונה שעשיתי בחיי...

לא ניגשתי למכנסיים וגם לא למגפיים שלי כמו שעשתה שירי. במקום
זה, פתחתי את כפתורי חולצת המשטרה הכחולה שלי, שהייתה עכשיו
ספוגת זיעה ומטונפת מאוד, והורדתי אותה. נפטרתי בלי היסוס גם
מהחזייה ועכשיו הייתי לראשונה עירומה לגמרי, השדיים הלבנים
והכבדים שלי נופלים על חזי.

עכשיו כבר לא הייתי שוטרת.

הנערה נדהמה לרגע, אבל אז הבינה וחייכה חיוך רחב. היא סימנה לי
באצבעה להתקרב ואני באתי ונפלתי על ברכי מול רגליה הפשוקות.
הבטתי בפניה היפהפיות במבט עלוב ומתחנן ואז, עדיין מחייכת,
הנהנה בראשה ופישקה את בידיה את השפתיים העדינות, חושפת בפני
שוב את הוורוד הלח שלה ואת הדגדגן התפוח והמגורה כל כך.
התנפלתי מייד על הדבר שהשתוקקתי אליו מהרגע הראשון. ליקקתי
ומצצתי וליקקתי כמו משוגעת, נוהמת ומזילה רוק, גניחותיה של
הנערה רק מגרות אותי יותר ויותר. בלי שליטה, שלחתי יד אחורה אל
בין רגליי ושפשפתי בפראות, השדיים שלי מטלטלים מצד לצד. בעזרת
לשוני, הוצאתי על הקוס הצעיר הזה את כול המתח והתסכול שהצטברו
בי בחיי, שהיו עד עכשיו חסרי משמעות. היא צרחה בעונג והרגשתי
איך הדגדגן החמוד שלה מתכווץ שוב ושוב בתוך הפה שלי ואת הטעם
המתוק של המיצים שנזלו על סנטרי. היא גמרה עוד פעם ועוד פעם,
וזה היה הרגע המאושר בחיי...

היום אני השפחה הכי ממושמעת שיש. כשהגבירה שלי מספרת את זה
לחברות שלה, אני מתמלאת גאווה. אני אוהבת אותה ומעריצה אותה
בכל ליבי, ומרגישה הכי ברת-מזל בעולם כולו שזכיתי בגבירה
מדהימה שכזאת.  

ולגבי העבר המהולל שלי כשוטרת?

אני נזכרת בו לפעמים, כשגבירתי מחליטה פתאום להביך אותי
ולהזכיר לי, ואז כובלת אותי באזיקים שהיו פעם שלי, מכה אותי
בכוח בישבן עם אלת הגומי המשטרתית שלי, ואז דוחפת אותה עמוק
לתחת שלי...