אני כמעט יכולה לגעת בתלתלים החמודים
יכולה לטעום מהפה... ולמטה...
חוט ארוך של זהב רוצה להקרע בתוכי
אבל משהו מסרב
ובינתיים זה כואב.
והלילה הזה מפחיד אותי כמו מפלצת רעה
תופס בי בגרון בעוצמה
מכניס בי זוהמה.
ואני יודעת שהשגעון אורב לי, מתגרה, מסתתר,
אני רואה אותך שמה בתוך הפסנתר!
השעון מתקתק והזמן נוזל בגרון כמו
גושים כואבים של רעל.
הכאב צורח והחורף בורח
הפסקתי להבין ואתה לא זמין
כלואה בתוך תא קולי אבל נגמרו לי המילים.
אתה יכול לשמוע?
אתה יכול לשמוע, שושן יפה ורע שלי?
הפסנתר בוכה ואין לי נחמה בשבילו.
אני אוהבת אותך אלוני, ומתגעגעת. |
