לפעמים אני מטומטם. דני היה אצלי אתמול, וכשישבנו ליד
האקווריום שלי, תהינו מאיפה הדג משתין. דני טען שהוא לא משתין,
ואני חשבתי שכן. בסוף התערבנו על פוקימון טאזוס הכי נדיר שיש,
שאני אגלה מאיפה הדג משתין. אחרי שהוא הלך, התיישבתי ליד
האקווריום, והסתכלתי על הדג שלי, דג זהב ענק, אבל פשוט כזה.
תיארתי לעצמי שמתישהו תבוא לו השתינה, וסוף סוף אני אגלה מאיפה
הדג משתין. ישבתי ככה שלוש שעות, בוהה בדג שוחה לכאן ולכאן,
מתעניין בצמחייה ששמתי לו באקווריום, בצוללן המפגר שדודה בלה
קנתה לי. בערך באמצע השעה הרביעית, הדג פתאום הוציא את הראש
מהמים ואמר לי:
"תגיד לי, משעמם לך בחיים?"
לא האמנתי למראה עיניי.
"דיברת אליי?" שאלתי את הדג, עדיין נדהם.
"כן, אתה רואה עוד מישהו בחדר?" ענה הדג בעצבנות.
"מה אתה רוצה ממני? אני עד כדי כך מעניין? אין לך דברים אחרים
לעשות חוץ מלעקוב אחרי כל הזמן?"
"האמת, לא. וחוצמזה, איך אתה יודע לדבר? אתה לא אמור להיות דג,
לשתוק?"
"לא, אני דג מיוחד. ואתה יודע מה? אני אפילו אתן לך שלוש
משאלות, כמו באגדות, העיקר שתעזוב אותי במנוחה, ותפסיק לעקוב
אחרי. יאללה, אין לי את כל הזמן שבעולם, מה המשאלה הראשונה?"
"חכה, דג, תן לי קצת לחשוב..."
"נו!"
"טוב, אני יודע מה אני רוצה. דני ואני התערבנו שאני אגלה מאיפה
הדג
משתין, אז המשאלה הראשונה שלי היא לדעת מאיפה אתה משתין."
"זה כל מה שאתה רוצה? בגלל זה אתה יושב ארבע שעות ובוהה בי?
בוא, ילד, תתקרב ואני אגלה לך מאיפה הדג משתין. זה לא דבר
שכולם צריכים לדעת עליו. זה סוד עתיק יומין של הדגים. בוא,
תתקרב אליי ואני אגיד לך."
התקרבתי אל האקווריום לאט לאט.
"תתקרב עוד, אני אלחש לך, מהר יותר, אין לי הרבה זמן, אל תפחד,
אני אגיד לך."
הצמדתי את האוזן לפיו של הדג.
"דגים לא משתינים, יא אידיוט!" צרח לי הדג באוזן.
נבהלתי נורא מהצעקה, וקפצתי אחורה.
הדג נשען על שפת האקווריום והמשיך לצעוק:
"איזה דביל! לך תפתח אנציקלופדיה- דגים לא משתינים! לא, אתה
חייב לשבת ולבהות בי ארבע שעות!
בוא'נה, אתה מטומטם!"
לפתע הוא החליק מקצה האקווריום, ונפל על הרצפה.
תוך כדי פרפור הוא עדיין צחק עליי:
"מפגר, יושב ומסתכל עליי, מחפש מאיפה הדג משתין. טיפש!"

בערב דני בא אליי ואכלנו ארוחת ערב ביחד. הגפילטע פיש היה
מצוין.