ספינתי שטה במיי האין סוף,
והעצב יתמרן מפרשיי,
אך ספינתי עוד תשוט בים ללא חוף,
היום ומחר, כל חיי.

ספינתי שטה במיי האין סוף,
והעצב יכהה משוטיי,
אך ספינתי עוד תשוט בים ללא חוף,
היום ומחר, כל חיי.

ספינתי שטה במיי האין סוף,
והעצב יקלל מלחיי,
אך ספינתי עוד תשוט בים ללא חוף,
היום ומחר, כל חיי.

ספינתי עוד שטה במיי האין סוף
אך העצב לא יסיט מצפני,
ככה זה כשאתה שט בים של עצב בלי חוף,
בספינת הנחישות, היא ספינתי.






את השיר הזה, כתבתי מתוך שינה, ולא ממש הבנתי אז מה אני כותב,
כשהתעוררתי זכרתי את השיר, והשיר הזהה למרות שלדעתי הוא קצת
משעמם, הוא מסמל דרך בחיים, וכל אחד יכול לפרש אותו לכל דבר.
כי את המשמעות מבחינתי הבנתי רק כמה ימים אחרי, ולא בטוח בכלל
שלזה התכוון המשורר.
בעצם מדובר פה על אדם שמרגיש שהעולם כולו שסובב אותו מלא
ברוע,
מלא בשנאה, מלא באנוכיות, מלא בשחיטות והוא לא רואה את הטוב
הוא לא מוצא אותו באדם.
קל מאוד בסיביבה רעה להתקלקל, להפול להיות חלק מזה.
אבל לא הוא, הוא ימשיך בדרך מצפונו, אבל הוא לא ימצא.