ז'ק מהלך באיטיות בין שולחנות הרולטה והבלק-ג'ק, ידו אוחזת
בתיק עור שחור. בגדיו כהים, נעליו בלויות, צעדיו מטים את גופו
מצד לצד. סביבו רעש צחוקם של מהמרים מזדמנים, מעל השולחנות
הירוקים עומדים דילרים במדים צבעוניים, מניעים את מכונת
ההימורים.
הוא עייף, הוא רעב, זיפים בני יממה מעטרים את פניו. בכיס
מכנסיו חמישה עשר דולר בשני שטרות מקומטים. עייניו בוחנות
בקפידה סבלנית את שולחנות ההימורים, מחכות למצוא את השולחן
המתאים. בתוך תיק העור הוא סוחב ראש. הראש של ג'ימי, זכרונו
לברכה.
ז'ק מתיישב סמוך לשולחן בלק-ג'ק, נו בסטינג. הוא מניח את  תיק
העור בין רגליו, ומשליך אל הדילרית את שטרותיו. היא עונדת תג
זהב: ורוניקה, אקוודור.
מולו יושב זוג דובר צרפתית. לגבר חליפה מעומלנת, שיער שחור
ובלורית מעוצבת, לידו מטבעות פלסטיק צבעוניות, מסודרות
בערימות. לאישה שאיתו שיער בלונדיני, שובב ושופע.
ורוניקה מגישה לז'ק את מטבעות הפלסטיק. הנה זה מתחיל.
אצבעות ידו של הצרפתי מחליקות מעלה מטה לאורכה של ערימה גבוהה
של ז'יטונים אדומים, ממנה הוא נוטל את הימורו, ומגניב נשיקה
קטנה לאוזנה הקטנה של האישה שלצידו. היא מצחקקת בקול גבוה
ומושיטה את ידה לחבק את כתפו. ז'ק מחליט להמר על כל כספו. הכל
או כלום.
ורוניקה מחלקת את הקלפים בפנים חתומות. גבשושית מתחילה להווצר
בגרונו של ז'ק.
הצרפתי מקבל מקבל בלק- ג'ק. הבלונדינית מוחאת כפיים ומנשקת את
לחיו. ורוניקה מברכת אותו ונותנת לו את זכייתו, הוא בתמורה
זורק לה מטבע אדומה, וקורא למלצרית לסיבוב משקאות נוסף. המצב
של ז'ק הרבה פחות מזהיר. מה לעשות? האם הוא רוצה להכות קלף
נוסף, או אולי לעצור? הוא מביט אל הקלף שמחכה לו בקצה הערימה.
מה מסתתר שם?  
ז'ק רגיל לשלוט במצב, ולא שהמצב שולט בו. בעבודה הוא דואג לכל
פרט קטן, לא משאיר מרווח למזל רע. לכן הוא כה ידוע בתחום
עיסוקו. רק לפני כמה שעות, כאשר ג'ימי בכה והתחנן להזדמנות
שניה, ז'ק ידע מה לעשות: להרגיע את ג'ימי, ואז לירות בו שני
כדורים. ואחר כך... טוב, אתם יודעים מה ז'ק עשה אחר כך.
ועכשיו הוא חסר אונים. הוא מנסה להתרכז, להקשיב לקלף שלוחש לו
את מספרו, אך פניו צמודות  לשולחן וז'ק לא מצליח להבין את
ליחשושיו.
הצרפתי עסוק עם המלצרית. אין הם מבינים אחד את השני, אך מי
צריך מלים כשיש כסף? הוא זורק למגש שבידיה מטבע פלסטיק ירוק,
המתגלגל בין הכוסות המרוקנות, והיא בחיוך רחב צועדת לבר.
מספיק עם המחשבות, ההתלבטויות והלחישות, יש לקבל החלטה! ז'ק
מסמן לורוניקה באצבעתו לקלף נוסף. ההימור משתלם, ותחושת הקלה
משתלטת עליו, כמו סכר הנפתח בבת אחת.
גרונו יבש. בתום המשחק הוא יזמין את עצמו למשקה. אם ינצח,
כמובן.
תורו של הקזינו לשחק. ידה השמאלית של ורוניקה לוקחת את הקלף
מהחבילה. ז'ק מרגיש את זה, הקלף שלו, הוא עומד לנצח. בידה
הימנית היא הופכת אותו. יש! הוא סופר במהירות את סכום הקלפים
שמתחת לזרועותיה של ורוניקה, עדיין לא נגמר. היא לוקחת את הקלף
הבא... לא!!! ז'ק מנסה לחשב שוב את סכום הקלפים שמולו, אך עוד
לפני שהוא מספיק ורוניקה מושיטה את ידה ומפנה את מטבעות
הפלסטיק שלו.
לכל אחד יש חולשות, גם לאנשים חזקים כמו ז'ק. הוא יודע זאת,
אך מדי פעם הוא מאכיל את העבד שבתוכו. הוא נוהג לעתים לפקוד את
שולחנות ההימורים, אך תמיד תמצאו בכיסו חמש עשרה דולר, לא
יותר. גם לאדם הנמצא בעיצומה של דיאטה חריפה, מותר לטעום עם
כפית את הטעמים המתוקים של פעם. היום הכפית הייתה קטנה במיוחד.
לא נורא.
ז'ק תופס את תיק העור ועושה את דרכו החוצה. הוא מרגיש כיצד
הראש מתטלטל לו בתוך תיק העור, וחיוך עולה על פניו. הוא נזכר
בפניו המוועתות של ג'ימי כאשר... רגע! ז'ק נזכר בג'ימי כאשר
שמע את ז'ק "מבקש" ממנו לחפור את הבור. ידיו רעדו, הוא נפל על
ברכיו והביט מעלה אליו עם דמעות בעיניים כך ניראה גבר המבקש
לקנות את חייו. אור השקיעה האיר על פניו. ז'ק זוכר בבירור כיצד
שיניי הזהב שבפיו של ג'ימי נצנצו. כן, זהב! לג'ימי היו חובות
וחשבונות לשלם, אך גם מכרה זהב קטן בפיו. עיניו של ז'ק נפתחות
בשמחה - הערב עדיין לא הסתיים.
שניהם ניגשים לשירותי הגברים. ז'ק בודק את התאים. הם לבדם. הוא
מכין נייר טואלט למקרה ששאריות הדם ילכלכו את האסלה, ומוציא את
ג'ימי מהתיק. שרירי פרצופו עדיין לא התקשו מדי, וז'ק מצליח
להביא אותו לפתיחת פה נאה. הוא מביט פנימה ורואה מצבורי זהב.
טוב שבאת ג'ימי, טוב שבאת!
הוא מוציא מכיסו האחורי אולר, ומתחיל לחתוך דרך החניכיים
והעצם. הוא מנקש מסביב לזהב, אך להב הסכין נשברת בין שיניו. נו
פאקינג ואי, הוא לא יוותר בקלות. ידו נכנסת פנימה, הוא מרגיש
גוש זהב מתנדנד. אצבעותיו מלפפות אותו, ובתנועה חדה שולפות
אותו בכל הכוח. שתי שיניים יוצאות יחד עם גוש הזהב, מחוברות
לבסיסו. בעזרת מכות נמרצות עם ידית האולר ז'ק שובר ומפורר
אותן. בכיור השירותים הוא מנקה במים וסבון, ומחזיר את ג'ימי
לתיק.
ז'ק יוצא חזרה לאולם, ועתה נחוש לנצח. הוא מתיישב בסמוך לשולחן
אותו נטש ומניח את התיק בין רגליו. הצרפתי יושב במקומו, תחתיו
מספר כוסות חצי ריקות, מבט זגוגי בעינייו, ולידו התוספת
הבלונדינית. דילרית חדשה עומדת במרכז השולחן, בחורה גבוהה עם
שיער בלונדיני אסוף. נטאשה, הונגריה.
ז'ק משליך את גוש הזהב לעבר הצרפתי. הבלונדינית מפסיקה לצחקק
ולוחשת דבר מה באוזנו. הצרפתי מהנהן, ומרים את הזהב בקצות
אצבעותיו. דרך משקפיים דקים הוא בוחן את הגוש במשך דקה ארוכה.
לבסוף מוריד את מבטו אל עבר ז'ק. חיוך ממזרי עולה בזווית פיו,
כאילו הכירו זה את זה מזה שנים ומהנהן בחיוב. ארבעה צ'יפים
מושלכים לעבר ז'ק, שמודה לו בנידת ראש קלה.
הוא שוב במשחק.
הפעם הוא ישים מחצית מן הסכום. הוא לא מתכנן קדימה, כמה מטבעות
יניח על השולחן במקרה שיפסיד או ינצח, אלא הוא רוצה פשוט לשחק:
שוב אותה תחושת מחנק במעלה הגרון, שוב הלחישות וחוסר האונים,
ושוב ז'ק מפסיד.
נטאשה אוספת את כספו לשעבר. שתי מטבעות פלסטיק, זהו כל כספו.
הוא יכול לגשת לשירותים ולהוציא עוד קצת... לא, מספיק. גם
לעלובי נפש יש קו אדום.
הוא כל כך צריך סיגריה. לפני שבע שנים הוא החליט להפסיק לעשן,
ומאז... היו לו רגעים של חולשה.  בשארית כספו הוא מזמין את
עצמו לכוס של וויסקי משובח, ולאחר מכן ניגש לטלפון ציבורי
שבפינת הקזינו.
בצד השני של הקו עונה לו קול צרוד. ז'ק אומר לו: "הרלי, בו קח
אותי מכאן".