ראיתי היום כמה עבדת יפה.
העלת חיוך על פני כשראיתי כמה את מסוגלת להרבה. כמה את
מוכשרת.
ילדונת... מוכשרת כל כך.
הפיווט שלך היה דבל.
לא ראיתי ילדה בגיל  6 מבצעת דבל פיווט. (2 סיבובים ברצף)
מרוב שהייתי המומה... שכחתי שאני כבר כמעט 10 דקות יושבת בשפגט
ולא מרגישה את הכאב הקל.

את יודעת.
את מזכירה לי מישהי.
מישהי שאם היתה מתחילה בגיל שלך היתה יכולה להיות משהו מיוחד
היום.
היא היתה יכולה להיות מה שאת תהיי יום אחד.
אמרתי את זה לאמא שלך.
אמרתי לה שאת תהיי משהו יום אחד.
את תהיי העלית!

לא רק לי את מזכירה אותה.
גם לכרמן את מזכירה אותה.

את מזכירה לכרמן אותי.

היום באימון היא אמרה לי "במקום להכריח אותה לעשות... צריך
להכריח אותה להפסיק, ולנוח. את מכירה עוד מישהי כזאת אולי?",
רמזה. ואני חייכתי.

אמא שלך אמרה לי שכשאת מתעוררת בבוקר את קמה מהמיטה תוך כדי
גילגול עם רגל חצי בשפגט.
ואני נזכרת שכשאני הולכת לישון אני מכבה את האור עם הרגל
גבוהה.

"היא תבוא שלוש פעמים בשבוע ונעבוד איתה קשה. אני אכין אותה
טוב טוב", אמרה.
שמחתי כשאמרה את זה. באמת ששמחתי. אני רוצה שתצליח, אני רוצה
שתעשה את מה שהיא כל כך אוהבת. אני מבינה את הילדה הקטנה
הזאת.

כרמן עבדה איתה הרבה היום. לקחה אותה כפרויקט אישי.
התייעצה איתי על כל מיני דברים. סיפרה לי מה היא מתכננת
בשבילה. סיפרה לי את אותם דברים שעשתה עבורי. פעם.

עכשיו אני בוכה
בוכה ולא מפסיקה
דמעה אחרי דמעה יורדת.
תוך כדי שאני בוכה, מחייכת.
מרגישה את התנועה של האלמנטים כחלק ממני
את המוסיקה של ההתעמלות ברקע... חודרים לתוכי
ואת כרמן מחייכת אלייך... ילדה.
מרוצה ממך ומעצמה.

אני עכשיו יודעת.
אני יודעת מי זאת תהיה
זאת תהיה את.
את זאת שתחליף אותי, תתפוס את מקומי.
זה בסדר.
זה לגמרי בסדר ואני שמחה בשבילך מאוד.
את רק ילדה עכשיו, אבל כל העתיד הוא בך.
קיבלת את ליבה של מאמנת נהדרת.
והיא רוצה לקדם אותך.
אני רוצה שתקדם אותך.
ואני אהיה שם בין לבין לראות מה קורה. איך הולך. איך את
התקדמת.
אני אחזור.
אבל אני לא נשארת.
אפילו אם יתאפשר לי אני לא חושבת שאוכל.
זה לא יהיה לי בריא פיזית. בעיקר מנטלית.
נגמר.
בשבילי.
אבל לא בשבילך.
תזכי בהרבה מדליות ותהיי ההצלחה של מעלה אדומים.
אני עשיתי הסטוריה ואת ממשיכה אותו מפה.


בהצלחה, דור.
המתעמלת הקטנה שלי.