אפילה מרגיעה, הגלים נעים בשלווה, מלטפים את הגרגרים המוזהבים
של החול, הרוח מדגדגת אותי.
"איזה מלכה את, אני שוקע בעיניים שלך, בשפתיים שלך, בגוף הרך
שלך, שוקע בתוכך, אני לא יכול לחיות בלעדייך, אני אוהב אותך
בובה קטנה שלי."
אני רועדת ומצד שני חם לי, אני מפחדת ומצד שני הכי מאושרת
בעולם.
מביטה בעיניים שלך ורואה רק אהבה, אמת, רואה את ההשתקפות שלי,
אני שואבת ממך כל כך הרבה ביטחון.
מחשבות שונות חולפות במוחי, קצת כואב לי אבל לא אכפת לי כי אתה
לידי.
נזכרת איך כשהייתי ילדה קטנה הייתי חולמת על האביר על הסוס
הלבן, עם עיניים כחולות כמו שלך, חיוך מהפנט וידיים חזקות.
ואיך שיהיו לי ארבעה ילדים ואני אקרא להם בשמות מיוחדים : ים,
אגם, שלג ונחל. והם יהיו הכי יפים בעולם.
אני אוהבת את הים, ומה יותר יפה מלהיות במקום האהוב עליי עם
האדם שאני הכי אוהבת בעולם ולעשות אהבה.
אתה מחבק אותי חזק חזק, יש לי דמעות בעיניים, אתה מנגב אותן
ברכות עם האצבע שלך. ומנשק אותי נשיקה ארוכה ודואגת. אחרי זה
אתה קם וצועד לכיוון הגלים, אני מביטה בדמותך המתרחקת, רואה
אותך מדליק סיגריה, מסתכלת על כל תנועה שלך ומנסה לזכור כל
פרט.
אתה חוזר אליי, שואל אותי אם אני בסדר, אני מהנהנת. אתה שואל
אם אני עייפה ואני עונה שכן.
אתה מניח את ראשי על הברכיים שלך ומלטף את שיערי עד שאני
נרדמת.
אהבה... אהבה... אהבה! המילה מהדהדת בתוכי עד המצמוץ האחרון של
העיניים.
השמש החמה של אוגוסט צורבת את פניי, אני מתרוממת, מנערת מעליי
את החול ושואלת את עצמי - מה אני עושה פה? ואז אני נזכרת
באתמול, בלילה הקסום.
אני מחפשת אותך, אתה לא לידי... אני מוצאת לידי רק את שארית
הסיגריה שעישנת אתמול, אני מרימה אותה ומחזיקה אותה ביד קמוצה,
מפחדת לאבד את הדבר האחרון שנותר לי ממך... איפה אתה? איפה...
ואז אני רואה את דמותך מרחוק, אני מחייכת, רצה אלייך בכל כוחי,
לא מבינה, מנסה להגיע אלייך. המרחק ביננו נראה כמו נצח ואז סוף
סוף אני מגיעה. אני מתקשה לנשום, אין לי אוויר.
אני מחבקת אותך מאחור ואז הוא מסתובב ואומר לי "כן"?
אני שותקת לרגע ואז עונה "סליחה, חשבתי שאתה מישהו אחר"...
והולכת. |