עליתי גם אני אחת ממאות,
עליתי... בעינים דומעות,
עברתי יסורים ודאגות,
ופה לא הרגשתי את מה שרציתי לקוות,
את הנס לו יחלתי מארץ האבות,
המרחק ביניהם לביני היה עצום,
הם שם ואני מופזרת ביקום,
אף אחד לא עזר, לא תמך,
חוץ מאותו הצל, הצל שרדף,
צל שחור וכבד, מעטהו שחור,
כל כולו מראה אפל ואפור,
ואני מהצל להמלט ניסיתי,
לברוח, לשכוח, רציתי,
אך לא יכולתי.
כמו נמשכתי בכוחות אפלים,
וטבעתי ביגונות ובימות קודרים.
והפקעת חונקת אין מוצא,
ואתה מנסה, כבר אבד כוחך,
והנה הוא החוט רק תושיט את ידך,
כי בסופו מחכה לך, התחלה,
        התחלה חדשה...