תמיד שנאתי אשכנזים עוד מהגן האיזורי הם תמיד קיבלו יחס מועדף,
דרך ביה"ס האזורי, שם כל הקיבוצניקים הצהובים האלה תמיד הצליחו
יותר והמורים תמיד אהבו אותם, וגם בצבא.
אתם בכלל יודעים מה זה צבא ? אני עוד הייתי בלבנון !, אתם בכלל
יודעים מה זה לבנון ?, היינו במוצב חודר,מוצב שנמצא עמוק עמוק
בתוכו, בבפנים של לבנון. לקחו בית של ערבי מחורבן, שילמו לו
הרבה כסף בשביל הבית שלו. הביאו שופל גדול שעשה סוללה מסביב
לבית, והינה מוצב. בלי חדרי בטחון, בלי מקלטים. בית וסוללה.
אתם מבינים מה זה, איזה מסוכן בלי מיגון בלי כלום, לאף אחד לא
היה איכפת מאיתנו.
פעם אחת אני שמרתי על הגג של הבית עם המאג' היתי מאגיסט.
המאגיסט הכי טוב בפלוגה. הייתי מנגן עליו ממש טוב. היתי מסתער
איתו, והכל. אז כששמרתי על הגג פתאום שמעתי שריקה ליד האוזן
ובום. כן הכלבים האלה התחילו לפצ"מר אותנו. אבל כמו שאמרתי לכם
אין מקלטים אין חדרי בטחון ואני על הגג שומר. מת מפחד שאיזה
פגז יהרוג אותי. בנתיים כל המוצב בורח ומתחיל לצאת מהמוצב
לכוון הוואדי ואני על הגג לא יודע מה לעשות. אבל אני מושבניק
אני כבר ראיתי בתים כאלה וראיתי איך הוא בנוי וממה הוא בנוי.
שמתי לב שהעמוד המרכזי של הבית הוא מבטון חזק. אז התחבאתי
מאחוריו, התכופפתי שמתי ידיים על הראש והתפללתי לאלוהים, ששם
למעלה, שישמור עלי. סבא שלי הוא רב גדול רק בגללו כנראה אלוהים
שמר עלי. ויצאתי משם בשלום.
אחרי ההפגזה כל החיילים החלו לחזור. הם עשו מפקד כדי לראות מי
חסר. אותי הם לא מצאו כי הייתי על הגג. וכשהם מתקרבים וצועקים
אברג'ל אברג'ל. אני עומד על הגג עושה לכולם אצבע משולשת וצועק
"יזונות ! מפגרים ! צהובים פחדנים ! ככה משאירים אותי פה לבד,
פחדנים !"אחרי ההפגזה כבר הצבא הבין שזה לא צחוק וצריך למגן פה
את המוצב. ולא עברו יומיים והתחילו להגיע משאיות עם חדרים
ממוגנים מקלטים וכל מה שצריך.
באחד מן הימים אחד הטנקים שלנו שבסביבה זיהה שני חיזבלונים לא
רחוק מאיתנו. הם לא חשבו פעמיים ופגזו להם את הצורה. על פי
הדיווחים. אחד היה פצוע והשני נהרג במקום. אנחנו קיבלנו משימה
ללכת אליהם ולשבות את החי ולהביא את המת. אני זוכר את המ"פ
יושב ומסביר לנו על המשימה מראה לנו מפות ובלאגנים ובסוף הוא
אמר לנו את השמות של החיילים שיבואו איתו למשימה. אני התפללתי
שלא יגיד אברג'ל לא רציתי לצאת למשימה המחוברנת הזו. הוא הקריא
את השמות משה, דוד וכו וכו ובסוף הוא אמר עם המאג אברג'ל. אבל
מה האשכנזי הזה בחור גדול בלונדיני פולני או משהו כזה לקח רק
שחורים, לדפוק אותנו, זה מה שהוא רצה, כמו שאמרתי לכם בהתחלה
מאז שהייתי קטן כל הזמן הצהובים האלה, האשכנזים האלה דפקו
אותנו. אבא שלי תמיד הסתבך איתם ובגלל שהם היו אשכנזים עשירים
הם תמיד דפקו אותו. ומה לעשות, מאז זה רק מוכיח את עצמו שוב
ושוב. בדורי דורות כל דור נדפק על ידי האשכנזים האלה אני בטוח
שגם הבן שלי יסבול מהם.
יצאנו למשימה כל צעד הלב שלי דופק חזק חזק. אי אפשר לדעת מה
יפול עלינו, מי אורב לנו, פחד אלוהים אני אומר לכם. הלכנו כמה
שעות עד שלבסוף היגענו לנקודה שבה הם היו אמורים להיות.
התקרבנו בשקט ובזהירות עד שהגענו לגופה מדממת של חזבלון מת.
הוא היה שחום מאוד עם שפם כזה גדול מעל השפה העליונה. הוא היה
לבוש במדים מנומרים עם כתמי דם עליהם. היה לו קלץ' גדול עם
סכין מחוברת ללהב, משהו בן זונה ! מיד לקחתי אותה והחבאתי אותה
אצלי בלי שמישהו חשוב שם לב. המ"פ היה עסוק בקשר בכל מיני
דיווחים ובלאגנים. עד שלבסוף קיבלנו פקודה לא לחפש את הפצוע
ולחזור עם הגופה של החיזבלון המת. אני סחבתי אותו בהתחלה על
הכתף. כשכל מי שעמד לידי דאג לחבות בגופה, לירוק עליהה, או
לזרוק איזה קללה עצבנית. כשהתעיפתי משהו אחר החליף אותי ואני
דאגתי להשתין לו בפנים, למחבל המזדיין הזה. בסוף חזרנו בשלום
מהמשימה המחוברנת.
היגעתי לחדר אספתי את הכנופיה של השחורים כך קראנו לעצמנו,
להבדיל מהצהובים היינו מאוד מגובשים ואהבנו אחד את השני מאוד
כמו אחים היינו. כל פעם שהצהובים ניסו לדפוק אותנו מיד הגבנו
כולם ידעו מי אנחנו. הראתי להם  מה מצאתי, את הסכין היפה. עוד
לפני שהצלחתי להכניס אותה עמוק לתוך התיק נכנס  לחדר בחור
אשכנזי רומני או משהו, צבי קראו לו והסתכל על הסכין ולא התלהב
במיוחד. הוא התחיל להגיד שזה לא בסדר שלקחתי ושצריך להחזיר
אותה למפקדים וכל זה. התעצבנתי עליו ואיימתי עליו שאם משהו ידע
על זה אני אישית אטפל בו ושיזהר. לא סמכתי עליו אבל הרבה
ברירות לא היו לי. עליתי לשמירה  וכשירדתי ממנה הלכתי לחדר
ומצאתי את התיק שלי פתוח על המיטה. מיד הבנתי שהאשכנזי הבוגד
הסגיר אותי. הסתכלתי בתיק ואכן צדקתי הסכין לא היתה שם. מיד
התחלתי להרים צעקות בכל המוצב. מי נגע לי בתיק ? ואיפה צבי
הצהוב המנאיק הזה ? ואם אני אמצא אותו זה הסוף של הבוגד
האשכנזי הזה. עד שאחד המ"כים התקרב אלי ואמר לי שהסכין אצלו
והוא לא יכול להגיד לי מי הלשין אבל המ"פ רוצה לדבר איתי. אם
זה לא היה מ"כ היתי מפוצץ אותו מכות. מאוחר יותר גיליתי שבאופן
מוזר צבי יצא בשיירה הביתה היום. הרי כולם ידעו שברגע שאני
אראה אותו זה יהיה סופו של הבוגד הזה כ"כ רציתי פעם אחת להראות
לצהובים האלה מה זה.
נכנסתי לחדר של המ"פ הוא ישב שם מסביב לשולחן ואמר לי "אברג'ל
בו שב." אני זוכר את שיחה הזו כמעט מילה במילה. "תגיד לי עכשיו
בכנות אתה לקחת את הסכין או שזה משהו אחר ?" עניתי לו "כן,
ולמה זה לא בסדר, בסך הכל אני מזדיין פה בלבנון הרבה זמן אני
בקושי יוצא הביתה תודות לך, אז גם מזכרת מחורבנת אני לא יכול
לקחת." הוא ענה לי " אברג'ל, אברג'ל, מה יהיה הסוף איתך? אתה
לא מבין שחוקי הצבא אוסרים לקחת שלל הביתה זה עכשיו צריך להיות
רכוש הצבא. ומכיוון שאתה חייל אז אתה צריך לציית לחוקים האלה."
-"שיזדינו חוקי הצבא המ"פ" צעקתי "אתה לא חושב שמגיע לי משהו
מכל זה אתה עם החוקים שלך אף אחד לא צריך לדעת על זה, נשמור את
זה בסוד, אני רוצה מזכרת אתה לא עוזר לי." והתשובה שלו היתה "
תקשיב לי טוב אני מאוד מעריך את הכנות שלך, שאתה מודה שלקחת את
הסכין אבל לצבא יש חוקים ואני פה בשביל לדאוג שיקיימו אותם
והמעט שאני יכול לעשות בשבילך זה להקל על העונש שלך." "עונש"
פלטתי בקל רם. "כן עונש אני משוחח אתך עכשיו במקום לעשות משפט
רישמי ובלאגן. אז רק שתדע שבד"כ העונש על דבר כזה הוא מאסר.
אבל אני אתן לך רק 28 יום ריתוק."
תודה באמת לכל האשכנזים האלה, גם בוגדים בי, גם מרובעים, וגם
דופקים אותי אישית. חצוף ! עוזר אלק, עוד 28 יום ריתוק הוא
פשוט היה צריך אותי במוצב אז הוא לא שלח אותי לכלא, אשכנזי
שקרן.
מאז לא דיברתי עם צבי ואם הוא היה בטעות מתקרב אלי הוא היה
חוטף מבט מאיים של תעוף מפה לפני שאני גומר לך על הצורה. באחד
הימים האחרונים של הקו ישבנו ביחד כנופיית השחורים והרבצנו
צחוקים עד שאבוטבול אחד מהאחוכים הכי גדולים שלי אמר לי אברג'ל
יש לי משהו לספר לך. אמרתי לו "שדר אחי." הוא אמר לי "אבל אל
תתעצבן טוב" "טוב אח שלי" עניתי לו "אני סיפרתי למ"פ על הסכין
לא צבי. זה היה מאוד מצחיק לראות אותך מתחמם עליו ככה. אבל
הבעיה היתה שהיתי בטוח שיחזירו לך את הסכין ובסוף הם לא. לא
נורא אתה בטח סולח לאחיך."
באותו רגע כולם צחקו חוץ ממני וזה לא היה במקום לפוצץ אותו
מכות ולחטוף עוד ריתוק. אז ישבתי אדום מכעס. וחשבתי לעצמי
אשכנזים מנאיקים זה ברור אבל מרוקאי כמוני, שחור כמוני זה מה
שהוא עשה לי, ככה הוא בוגד בי. מאז אני לא סומך על אף אחד !
אלא רק על עצמי. בשבילי זה כבר לא משנה אשכנזי, ספרדי או רוסי
כולם חארות. אין יותר אפליות, אצלי כולם מקבלים את אותו יחס.