"את יודעת מה? את סתם ילדה קטנה!", הוא קם במהירות והתלבש,
ממשיך לדבר בכעס. "הכל אצלך תמיד חייב להיות קשור לרגשות, את
כזאת תינוקית לפעמים!", הדלת נטרקה בחוזקה ואני נשארתי על
המיטה, מכסה את גופי בשמיכה הקיצית הדקה.
הדמעות כבר יוצאות החוצה בלי התראה, ואני מנגבת אותן מהר, אם
הוא יחזור עכשיו יראה שלא בכיתי, הוא יבין, הוא יבין שאני לא
ילדה קטנה, הוא חייב להבין.
כן, הוא חייב להבין. מתנדנדת על המיטה, קדימה ואחורה, קדימה
ואחורה. כמו בגן שעשועים של פעם, רק שהפעם זה לא כל כך כיף. יש
לי בחילה, מקיאה לצדי המיטה. ממשיכה להתנדנד.
אני ילדה גדולה, הוא יבין, הוא חייב, הוא חייב להבין, אני
אוהבת אותו, הוא לא יעזוב אותי, אני ילדה גדולה, בוגרת, אני לא
אבכה, לא אכפת לי שהוא לא אוהב אותי, הוא רוצה גוף והוא יקבל,
רק שלא יעזוב. אסור לו.
כדור לבן קטן, נדנוד קדימה. לגימת מים, נדנוד אחורה. ממשיכה
להתנדנד, ממשיכה לבלוע, מים, כדור. קדימה, אחורה, טיק טק, נד
נד. הוא רוצה גוף, הוא יקבל. הו, הוא יקבל. כן, אני גדולה ולא
בוכה, זה לא כואב. דלת נפתחת, צעדים מגיעים, נדנוד אחד אחרון
להיום.
לא עוד משחקים באמא ואבא, מעכשיו, גוף בלי רגשות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.