אני בקריז,
הגוף רועד,
ולא יכול עוד לתפקד.
כשאת פתאום כאן מופיעה,
ככה סתם בלי אזהרה.
רק מלהביט,
אני נצבט,
מכל תנועה וכל מבט.
כשאני בך פתאום נתקל,
אני הופך חסר משקל.
אז איך לא תבחיני,
בסך הכל מה שאני,
רוצה הכי שבעולם,
אותך איתי, לאהובה,
ממש עוד קצת...
רק לעוד שמונים שנה.
כבר לא יכול,
אני נגמר,
לחתיכות אני נשבר,
כשחיוך שלך ממול,
עולה משטות שלי או תעלול.
ומה הסוף?
רק להיגמל!
אני חייב, אני סובל.
מזה שאת לא בסביבה
המוח ריק, חסר תחושה.
אז איך לא תבחיני...
מילים, לחן, שירה, תיפוף חזה, תיפוף שולחן, קולות רקע: יוחאי
אהרון
הסקיצה הראשונה שנעשתה בעזרת מיקרופון פשוט, והשפעה של שעה
מאוחרת בלילה!
בקרוב!!! הגרסא הים-תיכונית, וגרסת הסלסה!!! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.