ההכנות להצגה הגדולה בעיצומן,
הבגדים, התפאורה - הכל מוכן.
עוד מעט תהיה החזרה הגנרלית, יבואו האורחים ואורח הכבוד.
היא ממש מתרגשת. הלב שלה פועם חזק כ"כ... היא מנסה להירגע אבל
לא הולך לה...
היא יודעת שזה סופי, שאם זה לא יהיה מושלם הכל יהרס. 4 שנים של
תיכנון והשקעה יירדו לטמיון, אם האורח המיוחד לא יאהב את זה,
אם האורח לא יאהב אותה...

היא מתאפרת, למרות שזה מפריע לה בעיניים והיא שונאת להתאפר,
ובכלל - להתחפש היא לא אוהבת.
היא גם מתלבשת... מתלבשת בצורה שונה - היא אפילו לא מזהה את
עצמה... וכל הזמן רק ממלמלת: "רק שיצליח, רק שיאהב"...

והוא בא, יושב לו בכיסא הכבוד שהכינו לו במיוחד, משתעל שיעול
קצר רוח, ומסתכל על הבמה...
הוא מסתכל עליה בזמן ההופעה, היא מתפללת כל הזמן...
פתאום בסוף ההופעה, שהיתה מצוינת וכולם מחמיאים לה... היא שמה
לב שהוא מסתכל על מציגה אחרת, מציגה יותר טובה, שחקנית מנוסה
ממנה...
ואז יורד המסך, וברקע יש מחיאות כפיים. היא ממשיכה לעמוד על
הבמה המומה, והיא יודעת...
היא יודעת שאין סיכוי יותר. הוא לא שלה, ולעולם לא יהיה.