לגור במקום שקט, רק עם עצמי,
לא לדבר יותר מדי,
רק לעצום עיניים ולחיות.
לשכב על הדשא בבגדים רחבים,
ללכת יחפה על שפת הים,
להתעטף בחום השמש, להאזין לגלים ולציפורים.
בלי טלפונים, בלי מחשב, בלי טלוויזיה - רק אני והלב.

אך... לעולם לא אוכל להיות שלווה בלי ידך בכף ידי,
בלי ראשך לצידי, בלי שפתיך הלוחשות את שמי...

ועכשיו אחרי הרעש והכאב, ועכשיו כשזה נגמר ואין,
החלום הפך למשהו בלתי אפשרי, כי כל רגע אני נזכרת,
שידך כבר לא תחזיק את ידי, שראשך לעולם לא ינוח יותר בחיקי,
וששפתיך... שפתיך לא ילחשו יותר את שמי.
הם ילחשו שם אחר, שם קר, שם זר...