מתי תוכל לתת בי אמון?
הוא ישנו, הוא היה, לא נעלם ככה סתם
אם היה הוא נשאר, הוא עדיין קיים
אך עכשיו הוא חבוי, הוא ייצא עם הזמן.
וביום שבו יתגלה וייצא
אוכל זאת לדעת
ארגיש את זה
אז יהיה לנו טוב, כמו שפעם היה
זה לא תם, לא נשלם, לא נגמר לעולם.
הולכת לישון, אם אצליח בכלל
שוב זולגות הדמעות
מרטיבות את הכר
הן דמעות של אמון, הן דמעות של כאב
הן דמעות שיוצאות היישר מן הלב.
ולא פעם דמיינו שנלך לים
ונחזיק יד ביד ויהיה כה מושלם
ונאהב לאהוב והשמש תשקע
ונביט זה בזאת ותהיה נשיקה...
כן, גם אז ירדו לי דמעות
דמעות של שמחה, דמעות מתוקות
דמעות של תקווה, דמעות אהבה
מתגעגעת אליהן רוצה אותן בחזרה.
אז איפה האמון? היכן הוא מסתתר?
שייצא החוצה, אני זקוקה לו
מהר...
כי קשה ועצוב לי, ואני מבולבלת
רק יודעת, זו אהבה,
מהסוג שלא נגמרת...
לא רוצה לחשוב עליך בתור עבר
אינך יודע עד כמה אתה לי יקר
אם הצלחת להיכנס לליבי הקר
אין דבר שיוציא אותך ממנו
שום דבר, שום דבר!
מחכה שתסלח ותשוב כבר מחר
ויחזור האמון, כי אצלי לא נגמר.
וכשיחזור האמון, יחזור גם החום
שירכך את הלב, שנפל לתהום
הוא יוביל אותו למעלה, שיצפה מהצד
בילדה מאוהבת
שמצאה לה אחד,
ולא סתם אחד, אחד מיוחד
שתמיד ישאר בליבה...
לעד...
רק לפניי סיום, סיום השיר
הייתי רוצה את האמון שלך, להחזיר
ולו רק לרגע, כדי לשאול שאלה
ובטח עכשיו התשובה לא קלה
אז עם כל הבכי הצחוק והכאב
האם אותי אתה עדיין אוהב?