שי: את חושב שהם עדין מאחורינו?
דנית: לא אני לא רואה אותם יותר
שי: את בטוחה? אני חושב שראיתי אחד שם בפיה מסתתר.
דנית: לא אין שם כלום.
שי: יש לך את התחמושת בתיק?
דנית: כמובן!
שי: יופי, צריך להיות מוכנים! אני לא מבין מאיפה הם צצו, בכלל
לא הייתי מוכן לזה.
דנית: גם אני לא, בחיים זה לא קרה לי.
שי: גם לי לא, שמעתי על מקרים כאלה אבל לא חשבתי שזה יקרה לי
אי פעם.
דנית: אני חושבת שהיו שם לפחות עשרים ושמונה
שי: ניראה לי יותר, הייתי אומר איזה שלושים וחמש.
דנית: איזה מזל שבמקרה הייתה לי תחמושת בארון
שי: כן, אני חושב שזה הרחיק אותם קצת.
דנית: אני מקווה, אני לא בטוחה שממש פגעתי בהם
שי: מי יודע לכמה זמן זה ירחיק אותם.
דנית: אני מקווה שמספיק זמן עד שתגיע עזרה!
שי: ידעתי שזה אזור מסוכן ומפחיד לגור בו, עם כל העצים והשיחים
הדשא.
דנית: מתאים להם לתקוף משם.
שי: את יודעת לפני שבוע וחצי בערך היה אחד שגם כן ניסה לתקוף
אותי, הוא בא באמצע הלילה הוא התגנב אלי כשישנתי, הוא כבר עוד
רגע ממש נגע לי בפנים, פתאום התעוררתי וראיתי אותו מול העיניים
שלי!!!
דנית: ו?
שי: מרוב בהלה קפצתי מהמיטה וצרחתי במשך דקה שלמה. הא כנראה
נבהל ממני וברח דרך החלון.
דנית: איזה מזל יש לך, זה מזה מפחיד! אני לא יודעת מה הייתי
עושה במקומך.
שי: מזל... עוד רגע והוא היה עלי!
דנית: אותי לפני יומים ניסתה לתקוף איזה אחת, איך שבאתי להפעיל
את הממטרה איפה שהשיח של הפרחים, פתאום היא קפצה מהשיח ישר
לעברי! איך שראיתי אותה רצתי לבית במהירות סגרתי את כל החלונות
והדלתות, וחכתי איזה ארבעים ושמונה דקות עד שהיא ההלכה. היא
הייתה מזה גדולה ומפחידה.
שי: את רצינית? למה לא סיפרת לי על זה?
דנית: אני לא אוהבת להיזכר בזה, אני רק רוצה לשכוח מזה...
שי: שמעת את זה?
דנית: מה שמעת?
שי: אני חושב ששמעתי שם אחד מהם!
דנית: את בטוח? שיט אני גם שומעת אותו עכשיו!!!
שי: מהר תוציא את זה מהתיק!
דנית: את מוכן יש לך משהו ביד?
שי: (מחזיק נעל ביד) כן, אני מוכן... אבל מה עם יש שם יותר
מאחד?
דנית: אני לא יודעת... אז אני אשתדל לחסל כמה שיותר!
שי: טוב... אני מפחד...
דנית: זה בסדר... גם אני...
שי: טוב... בשלוש אני פותח את הדלת ואת תתקיפי ראשונה ואני
וגבה אותך מאחור תוך שניות!
דנית: O.K
שי: (הולכים לכיון הדלת ביחד שי סופר ובסוף פותח את הדלת!)
אחת... שתיים... ש... ש... שלוש!!!
(פותח את הדלת במהירות דנית מרססת לכיון הריצפה בלי להביט
וצרחת)
דנית: הם לא כאן! כנראה הם הלכו!
שי: כנראה... נימאס לי כבר מהג'וקים האלה!!!
דנית: גם לי! אני אזמין מחר ריסוס ומישהו שיוציא את הכוורת שיש
ליד הבית!