הייתי קטנה, אולי אפילו קצת לא מבינה.
אבל אותך אחותי היקרה אני זוכרת
בלב מלא אהבה.
כמעט אני מגיעה עתה לגילך בו קרה
המיקרה ואת נישארת עם אותו מראה,
עיניים ירוקות פקוחות לרווחה ותלתליך
השרועים על כתפך הרכה.
ועתה אחרי 8 השנים שחלפו כה מהר
את יושבת שם למעלה. עם מראה כנראה
אחר, מראה של מלאך שומר וטוב.
שאותו גם כן לא אפסיק לאהוב.
אניני יודעת אם אני כועסת, או עצובה.
אניני יודעת אם חשוב מה אני מרגישה.
ברגשות מעורבים של זיכרון עצבות ואכזבה.
אני מרגישה שאני רוצה אותך אחות אהובה.
מרב מרב שכה אוהב, אני מנסה ליצור
קשר שם למעלה, ואין תשובה ואין מגע לה
אך אני יודעת עמוק בלב. שאת איתנו בלב אוהב
עיקבי אחרינו בעינייך הירוקות. שמעי מאיתנו
את הקוראות, הרבה יש לנו מה לספר ואת
אי שם במקום אחר. אני רוצה שבקריאה חזקה
בנתיים יפתח איזה צוהר בשמיים ובמין
הצצה מהירה ומרגשת תיראי את כולנו, פני מלאך
כי אנחנו אוהבים אותך כל כך.
דעי אחות יקרה שאני פה אחותך הקטנה, ואת תמיד
תשארי אחותי הבכורה, אחת שעליה תמיד אפשר יהיה לסמוך...
ועכשיו... לעולם... לעולם... לא תהיה לי אחות כמוך...