נאנקת בתוכי
זיהום ואומללות שלא חשתי מעודי
איך אפשר לומר מילים כאילו כלום
כאילו לא לזהות בכלל את המצוקה והצביטות
ואת צריבות הגעגועים בקולי
להתעלם מהאנחות הרפות והמעוקמות והחנוקות שלי

הקול שלך, זה לא הקול הרגיל, המסוייג קצת, האירוני
הקול הזה כעת רווי ואפל
מצייר לי מקום חורפי רחוק
אולי יער עטוי שכבת קרח דקיקה
וגזע עץ גדול נשרף לו לאיטו בדממה
מדי פעם משמיע נפצוצים חרישיים ואכזריים

אם לא אתעשת מיד
אולי לא יהיה לי כוח לעמוד אחר כך במתקפה המוזרה הזו
שמסתערת עלי גלים-גלים
במן עיקשות אישית לא אנושית
או אנושית עד בלי נשוא