תשע בבוקר, חמה בעיניו
ירון בדרכו, לקנות לו חלב
חצה הרחוב
וכבר הוא קרוב
חמישה השקלים מוכנים בידיו

שלום לקופאי, וגם לאורז
וכבר בשקית החלב הוא אוחז
חיש-חש לקופה
ללא המתנה
וכבר את העודף לקבל מזדרז

אך אבוי, שוד ושבר, צרה ענקית
לירון אין די כסף בשביל השקית
החלב - מחירו
כך מסבירים לו
עלה בכעשרים אחוזים ומאית

"אבל," התעניין ירון התמים
"בסך הכל מדובר בחמש ועשרים"
"על עשרים אגורות,"
פרוטות אומללות
"לא תוכלו לוותר?", סירב להשלים

"שתבין", כך אמרה לו הקופאית העייפה
"דווקא בכיף היינו עושים לך טובה"
"אבל עכשיו," כך אמרה
וידיה שילבה
"המצב הכלכלי, אתה יודע," וחייכה

"המצב הכלכלי?," שאל בחרון
"כולה עשרים אגורות, אפשר לחשוב זה מיליון."
"הכל יחסי"
אמרה בטון מעשי
"מחמישה שקלים, עשרים אגורות זה המון"

"מה?" הוא שאל וידיו באוויר
"כולכם השתגעתם," תוך שניה הוא הפטיר
השקית הוא פתח
החלב הוא שפך
"עזבו 'תי בשקט", את כולם הוא הזהיר

בתחילה, לא ידעו אנשים מה קרה
אך מהר מאוד התברר המצב הנורא
ירון המוכר
לו פתיל כה קצר
שפך החלב על כל הקופה

במצב שכזה, כה מוזר ומפתיע
לכל איש בעולם היה זה מפריע
אך בעלי החנות
בשיא הרצינות
שלף מבין מטלטליו הוא - נאבוט

רק סיים ירון לחצות את הכביש
וכבר באחורי ראשו הוא הרגיש
מכה חזקה
לא פחות מהירה
ששלחה את גופו צולל מטה חיש

לאחר כבדיקה קצרה ומדוקדקת
שלושה חובשים ואחות ממורקת
היה זה נהיר
כמו חרדי בקהיר
שאין לירון עוד תקופה ממושכת

וכך, ירון, שיצא למכולת
סיים את חייו בסוג של תפזורת
וכל חבריו
אחיו והוריו
קוננו על היום בו הזדקק לחלב

מוסר ההשכל, חברים, הוא פשוט
אין שום מקום לדברי פרשנות
לעולם בחייכם
אל תפנו את גבכם
לבן אדם עצבני, וברשותו יש נאבוט.