הסוף שבוע הזה יהיה גורלי. נקודת מפנה. שינוי אמיתי. אין ספק,
הגיע הזמן לעשות מעשה.
הפעם אפילו לא אנסה לתכנן תכניות. לא אציץ בעכבר העיר ואנסה
לבחור לי סרט או מסיבה ללכת אליה. לא שבד"כ אני הולכת. אבל
הפעם אפילו את התכנון הפיקטיבי אנטוש. לא צריך יותר תירוצים.
אין כבר תקווה לעתיד טוב יותר. לשינוי שיבוא עם הזמן. זו כבר
לא רק תקופה. אלו חיי, זו אני. ואני אהיה ככה כ"כ הרבה וכ"כ
חזק עד שאולי כבר לא יהיה לי אכפת. אולי אני אפילו אהנה.

את הסוף שבוע הזה אני הולכת לבלות לבד. ב-כ-וו-נ-ה! שאף אחד לא
יציע לי בילויים ומפגשים. זה לא מעניין אותי. אני רוצה להיות
לבד. כן! לא צריכה אף אחד חוץ ממני. אני ועצמי הולכות להיות
חברות כ"כ טובות. שכל השאר יחכו. ואפילו אם יהיה קשה. זה הרי
חייב לעבור מתישהו. כמה אפשר להתבאס?

אני אהיה כ"כ אינטימית עם עצמי. כ"כ כנה ופתוחה. לא אסתיר יותר
כלום. זה בטח יעשה איזשהו שלום בית. כל הסערות שם בפנים ירגעו
קצת. אני ועצמי נהיה כ"כ קרובות אחרי סוף השבוע הזה. יותר היא
לא תעשה לי בעיות. גם אני אנסה להתחשב. אולי אבין סוף סוף מה
היא רוצה. מה שנקרא, תקשורת. זה אף פעם לא היה הצד החזק של
המין האנושי. אבל אני אצליח. אני בחורה מוצלחת בסה"כ. זה שיש
דברים שלא מסתדרים לי פעם אחר פעם זה רק בגלל שלוקח זמן לעלות
על הנוסחה. אנשים מוצלחים הם מורכבים יותר. אבל אני בדרך. אני
עוד אגיע כ"כ רחוק. כשאני אהיה גדולה סופי שבוע לבד בכלל לא
יהיו בעיה בשבילי. לא שאצטרך לבלות כ"כ הרבה לבד, הרי תהיה לי
אהבה וחיי חברה פורים. אבל אם אצטרך, זו בכלל לא תהיה בעיה
בשבילי. קלי קלות. אז כבר תהיה לי איזו מין שלווה פנימית כזו.
לא בקטע משעמם. עדיין ארגיש הרבה דברים ויהיה לי אכפת מבעיות,
שלי ושל העולם כולו. אבל איכשהו, יהיה לי פחות קשה. פעם הייתי
אצל נומרולוגית שאמרה לי שלכל אחד יש יעוד ופשוט לוקח זמן
להבין מהו. היא אמרה שיש אנשים שכל החיים לא מבינים מה הייעוד
שלהם. רק הולכים בכל מיני דרכים שלא לגמרי מתאימות להם ולא
מבינים מה לא בסדר. אני מתכננת למצוא את הייעוד שלי. אני לא
סתם אלך במעגלים. האמת היא, שאני גם מתכננת להיות מאושרת. נכון
שאומרים שאין כזה דבר אושר, אבל חייב להיות איזשהו מצב טוב
שהוא גם מתמשך. לא רק רגעים. אז עד שאגלה איך קוראים לו, למצב
הזה, ועד שאשתכנע שאין לי מה לשאוף בכלל לכ"כ הרבה טוב, עד אז
אני מתכננת להיות מאושרת.

עתיד כ"כ גדול מצפה לי. אם רק אצליח לעבור את סוף השבוע הזה
לבד. נראה נורא ארוך. אם אשן הרבה זה נחשב? ולראות טלוויזיה,
מותר? או שזאת בריחה מהתמודדות? אני מקווה שלא יהיה משעמם.
לפעמים, כשאני לבד, אני הרבה פחות מעניינת. אני יודעת מה את
חושבת, כשאני לבד אני הכי מעניינת. גם לי זה לפעמים נדמה.
במיוחד כשאני כותבת ואז יש מקום לשתינו.

אבל אח"כ זה נעלם. ואני לא אלך לחפש את האיזון הזה שוב ככה
סתם, מרצוני. רק אחרי שנישאר רק שתינו מספיק זמן וכבר לא תהיה
לי ברירה אלא להקשיב לך. עם כל הבעיטות והשריטות שאת עושה לי
מבפנים, אי אפשר כבר להתרכז בשום דבר אחר חוץ מאיתנו. אומרים
שזוגיות בין שני אנשים זה מסובך. אני עם עצמי בקושי מצליחה
להסתדר. עם אחרים דווקא הולך לי יותר בקלות. עד שמתקרבים ואז
גם את נכנסת לתמונה. תמיד חייבת שהכל יהיה מושלם. יש הרבה
אנשים שיכולים להיות במערכות יחסים זוגיות לאורך שנים בלי
להכניס את עצמם. זה אולי לא אידאלי אבל זה עובד. אבל לא אצלנו.
אצלנו זאת כל החבילה. גם אם ירצו מאיתנו רק אצבע ניתן את כל
היד.