בוא לא נפרד עכשיו. נכון שרע ונכון שאנחנו רבים ועצובים כבר
יותר מדי פעמים. אבל בוא נחכה שכבר בכלל לא נרצה יותר. שימאס
לנו לגמרי וכבר לא יהיה לנו אכפת להיפרד. שבעצם נפרד בלי לשים
לב, בעודנו יחד. ואז כל מה שישאר זה רק לקום וללכת. לארוז את
הדברים, לקנות מיטה חדשה. רק כמה סידורים יבשים. בלי כל הכאב
הזה. בוא נעקוף את הכאב הזה. נעמוד מולו יחד ואז, כשהוא ייכנע
וילך נוכל ללכת גם אנחנו, כל אחד לדרכו. בוא נישן יחד עד שבלי
לשים לב נפסיק להתחבק ונתרגל כאילו לישון לבד. בוא תהיה איתי
בבית, רק תהיה שם ונשתוק יחד עד שאפסיק להרגיש אותך ואז תוכל
ללכת כי אני כבר אתרגל להיות לבד. בוא ותהיה לידי כל-כך הרבה
כל-כך אילם עד שאני אשכח את כל הרגעים הטובים שלנו יחד. עד
שאני אאמין שאתה לא יכול לתת לי שום דבר. עד שאחשוב שאין לי
שום סיבה לאהוב אותך. שאין בך כלום. בוא נהרוג הכל ולא נשאיר
זכר. עד שלא תהיה ברירה אלא להמשיך הלאה. עד שהכאב יקהה ויעלם.
חבק אותי.