אולי צריך להקים בית דין להורים. בית דין לעבירות ילדות. לא
בשביל להכניס אותם לכלא, פשוט בשביל שיהיה ברור לכל אחד לאילו
השפעות הוא נחשף בחייו ומה מתוך האישיות שלו זה תופעות לוואי
של בעיות רגשיות של ההורים שלו. זה יהיה בית דין לא בשביל
למצוא אשמים אלא בשביל לזכות חפים מפשע. כל-כך הרבה דברים
אנחנו סוחבים על הגב, בעיות מדורי דורות, בית הדין פשוט יעשה
סדר בעניינים. למה שאני אסחב על עצמי בעיות של סבתא רבא שלי?
יש לי מספיק משל עצמי. למה אני צריכה לסבול מזה שאבא שלי גדל
בבית קר ומנוכר? למה זאת אשמתי שבין ההורים שלי יש כל מיני
בעיות? זה הרי בעיות שלהם, זה לא קשור אליי בכלל. יחסי הורים -
ילדים נראים לי לפעמים כמו תאונת שרשרת. אימא שלו לא דיברה
איתו אז הוא לא ידבר עם הבת שלו. וזה עוד מילא, יש גם את כל
אלה שמרביצים ממש. שקט זה אמנם אלים לפעמים אבל עם סימנים
כחולים כבר אי אפשר להתווכח.
אז אולי אם פשוט יעשו תחנות תיקון כאלה באמצע החיים. מן תחנת
התבגרות. כמו שכולם הולכים לצבא וכמו שכולם נוסעים לחפש את
עצמם אחרי הצבא, אז שיעברו בדרך גם בתחנת תיקון, מה רע?
אולי אפילו אפשר לארגן את זה בביטוח בריאות. שלב ראשון, איסוף
חומרים כרונולוגיים במחלקת מחקרי "אני ומשפחתי". שלב שני, משפט
בבית דין לעברות ילדות, בסופו מתקבל פסק דין שנותן תמונה מקיפה
ואובייקטיבית לגבי תכונות האופי והרגלי ההתנהגות של התובע,
אילו תכונות שלו ואילו הן תוצאה של השפעה שנחשף אליה בילדותו.
שלב שלישי, הפנמת פסק הדין, נשמע פשוט אבל זהו החלק הכי ארוך.
תהליך של קבלה ושינוי, מלווה בשיחות ותרגול מודרך. בסופו האדם
שלם יותר, מודע יותר, ורמת הפגיעה העתידית בילדיו אמורה
להצטמצם במאות אחוזים. סה"כ זה רעיון גאוני. אם כל אחד נרפא
בזמן, אין שום סיבה שיגרור בעיות לאורך שנים וייצור בעיות לרך
הנולד.
אולי אפילו יהיה מבחן הורות. ורק מי שבאמת בשל וכוונותיו להביא
ילדים טהורות יזכה לאישור. ורק אם שני בני הזוג באמת רוצים.
מעניין כמה לידות יהיו אז כל שנה.