שביזות תוקפת אותי...
ייאוש, הרצון למצוא את הנחת החבויה איפשהו אך לא ידוע היכן...
היכן השלווה ? כשהייתי צעירה יותר היא הייתה שם,
לפתע יש כל כך הרבה דברים שמטרידים את מחשבותיי, מעיקים,
מוצצים לי את הדם,
מספיק זה כואב לי... אנא, הפסיקו!

לא דמעות של צער וכאב, אלא ייאוש.
כשדברים רעים מגיעים הם מגיעים בצרורות, אך מדוע אלי, ודווקא
עכשיו...
דמעות של ייאוש שוב זולגות להן...

כיצד אני מתמודדת איתן? אין איזשהי נוסחה?
המוסיקה מייאשת, הלימודים, הסיגריות, ההורים, אהבה שתמה...

אין דבר שמאיר את החושך כרגע, מחכה לגפרור קטן שיאיר לי את
הדרך כדי שאני אוכל להוביל את עצמי לדרך טובה יותר, דרך שנקראת
אושר, כשהיא תבוא לא אדע יותר את המונח - ייאוש...

שביזות, תאמרו לי שזאת רק תקופה, תאמרו שיגמר, אך מתי?

דמעות של ייאוש...