ונרצח המלח
והלילה לא זעק
וחבורות שיכורים
שוררו את יינם
והים לא רגש
והרוח ליטף
את הדם הקרוש
את הקרש המחוץ
והלילה חיבק את
הגוף המעוות
והאדמה כיסתה
את מערומי הגוויה
והבוקר בא
ואניות שטו
ומלחים עזבו
והשחפים צווחו
והאבן הלבינה
וכך גם פנינו.

ואותו המלח
שנרצח
מוטל חסר אונים
על מרצפות הנמל הרטובות

מכל אונו
לא שרד אף זיכרון

ורק גופו המעוות
כאילו לופת את האבן
כאילו יונק ממנה את כוחו
משרה אשליה של כוח

ואיננו אלא גוויה
גוויה מרקיבה על רציף לח
נשכח