|
ונרצח המלח
והלילה לא זעק
וחבורות שיכורים
שוררו את יינם
והים לא רגש
והרוח ליטף
את הדם הקרוש
את הקרש המחוץ
והלילה חיבק את
הגוף המעוות
והאדמה כיסתה
את מערומי הגוויה
והבוקר בא
ואניות שטו
ומלחים עזבו
והשחפים צווחו
והאבן הלבינה
וכך גם פנינו.
ואותו המלח
שנרצח
מוטל חסר אונים
על מרצפות הנמל הרטובות
מכל אונו
לא שרד אף זיכרון
ורק גופו המעוות
כאילו לופת את האבן
כאילו יונק ממנה את כוחו
משרה אשליה של כוח
ואיננו אלא גוויה
גוויה מרקיבה על רציף לח
נשכח |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.