השקט אני שונא ואותך אני מרעיש
במעשיי הנלוזים את שוקעת איתי לשאול
לשאול של גידופים ארגמניים, של לבה לבנה ולוהטת
אני איתך, מעלייך, מלפנייך ומצדדייך.


שתקי, הסי, אל תפצי אפילו הגה, פסקי רגלייך, התפתלי עם האושר
כן, גם לי מגיע להתחככך עם גן-עדן סוררת נאווה שכמותך
את חושבת שלי את ורק לי מתוקתי, שליבי לך שמור לעולמים.

עד שיפלו השמיים וזאב ישתיל לעצמו שיניים של זהב אני עבדך.
ומה לזאב עם לב את תוהה, הנה לך תשובתי את הזוהרת זהובה.
בתוך שיני, אני, כן אני הזאב, אותך טרפתי ואת חלק ממני אותך
אכלתי
ושעבדת את דמי.

בירח מלא אשוטט לזון, לעכל ולחטוא בעוון גדול
ראי כי האיילה והזברה בורחות
אהההה זאת בך האשמה
זוהרת בחשיכה
איך מעיזה
מה לך התשובה
הסי, אל תפצי מילה
רודן ועריץ לי היית וכי למה
מזאב מטורזן  להפוך לבדיחת הכפר
שתקי, אל תכעסי, בכי ופסקי רגלייך
זה יעבור, עוד תראי, יהיה טוב.