אני לא יודעת מה לעשות
נפשי רק רוצה להתאבל ולבכות
סערה מתחוללת בתוכי, שם בפנים
והיא חוזרת אחורה, לאותם השנים.
וכואב לה על כל חלל שנפל
שנלקחו ממנו חייו ולגדול לא יכל
וכואב לה על אותם חיים שנגמרו טרם עת
ועליהם היא בוכה לה כעת.
ודמעה מנצנצת אז מתוכי ורוצה לפרוץ
להביע את כאב הנפש, לשבור ולנתץ
וברגע שיצאה וזלגה לה לאט
את כל איבר בגופי היא החשיכה בלאט.
וכל איבר בגופי מתמלא בשכול
הוא צועק וזועק, לספוג יותר לא יכול
וכואב לו והוא מתמלא ביגון
וכואב לו על כל ההמון.
שנרצח ונלקח בעודו נער תמים
שחייו כה קצרים וימים לו ספורים
ופתאום ככה סתם מתוך כעס וחרון
שמו קץ לחייו והוא לא האחרון.
כי הגלגל עוד ממשיך בסיבובו הקוטל
ובדרכו הוא אוסף חללים, וצער שותל
ובלבנו נשאר אותו צער לתמיד
ונזכור אתכם לעד, גיבורי חייל, גיבורי העתיד. |
