תשקעי עמוק בתוכי, תזריעי את עצמך בי.
זרעי את קולך המתוק באוזניי.
זרעי מילותייך בנשמתי.

תשכני בעמקי נשמתי, בנבכי ליבי
לטפי את גופי במגע הרוך שלך
המיסי ליבי בחיוך המתוק שלך

מתמוססת בתוכי, מחלחלת לכל נקב.
הזריעי את ההרס, את הכאב.
זרע, זרע אט אט שיגדלו הקוצים עמוק בתוכי.

עזבי אותי, חזרי אליי.
עץ הצער מלבלב בי
שיחי הקוצים של כאבי המתוק גדלים ונועצים מילותייך בליבי.

עזבי אותי, חזרי אליי.

תני לי להרוס את מה שטוב לי
תזריעי הרס וחורבן על חדרי ליבי
התמיעי את אהבתך הכוזבת בי.

תני לי לבנות את חומות התקווה והחלום.
כדי שהשיחים המטפסים.
שיחי הכעס והצער שנטעת בי.
יטפסו אל על ויגעו בשמיים, בשמיי המודעות.

נטעת בי אותם, זרע אחר זרע.
כעס, עצב, צער, קנאות, זימה.

אט אט.

גן של כאב
גן של יופי.

היופי שהוא את.