ירח צהוב וגדול של אמצע הקיץ טיפס ועלה במרחק. כמו תמיד, כשחש
שזוג אוהבים זקוק לו ליצירת התפאורה המתאימה. ואכן ליאן ודייב
ישבו על שפת הים מביטים בירח ומשתאים. ידו של דייב חיפשה את
כתפה של ליאן, על מנת לרדת אחר-כך אל עבר המטרה. להפתעתו
ולשמחתו, כתפה לא נסוגה מתחת לזרועו.  עוד הם מביטים בירח וענן
מקרי כיסה לשניה את פני הירח.
דייב ניצל את השנייה הזו על מנת לגשש אחר שפתותיה של ליאן וזו
נענתה לו בשמחה. הנשיקה התארכה הרבה מעבר למצופה, כאילו שהיה
בנשיקה הזו משהו נוסף שחתם את גורלם של יושבי כדור הארץ לתמיד.
אבל איש לא היה ער דיו כדי להבין את משמעותה. איש גם לא היה ער
לברק פתאומי  שחצה את השמים.

חודשיים לאחר מכן נישאו ליאן ודייב בחתונה צנועה. דייב המשיך
בעבודתו כמנהל הסניף המקומי של הבנק, ליאן מורה בתיכון, עדיין
בשלב שבו העבודה מרתקת. הלידה הייתה קלה מהצפוי. ההתלבטות
היחידה הייתה לגבי השם שינתן לתינוק. כצפוי, ליאן הייתה זו
שהחליטה. אם זה בן יקרא אדוארד ואם בת אליזבת. לשמחתם של
השניים, היה זה בן שכלפי חוץ נראה נורמלי בריא ושלם, ילד לכל
עניין ודבר. איש לא שם לב, אפילו לא המיילד, שלאדוארד כתם לידה
בהיר מעל ליבו.

באותו  לילה ממש נולדו ברחבי העולם, בכל עיר מרכזית ואף
בעיירות הנדחות, ילדים ששמות כולם התחילו באות א'. כמובן
שילדים אלה דמו גם להוריהם, אבל לכולם היה כתם לידה בהיר מעל
ללב.  כולם שקלו ארבעה קילוגרם בדיוק בעת לידתם, וכולם התפתחו
במהירות מפתיעה. כבר בגיל ששה חדשים החלו מהלכים, בגיל שבעה
חודשים ידעו כולם לדבר חופשי בשתי שפות. שפת האם שלהם ושפה
נוספת שכלפי חוץ נשמעה בדיוק כמו כל שפת תינוקות רגילה. בא בה,
או געגע, אבל היו צופים לא קרואים שראו, שמעו ורשמו כל מילה
בשפת התינוקות. סה"כ נולדו באותו יום  606,700 תינוקות  שייצגו
את ששה ביליון התושבים על פני כדור הארץ. בהודו מספר הבנות
היה נמוך במיוחד כמו גם בסין, כדי לא לפגוע בסיכוייהם של
התינוקות לשרוד.

מה שמרשים בכל הנתונים הסטטיסטיים שאיש מהתינוקות לא נפטר בשנת
חייו הראשונה, לא נפצע, לא נחבל, אפילו לא היה מעורב בתאונה
שנוטה לפגוע בתינוקות בשנת חייהם הראשונה. עוד מעניין לציין
שתינוקות אלה מיעטו לבכות, קיבלו כל זר במאור פנים מחייכות
ונודעו ברבים כתינוקות הירח. בעיקר בגלל פניהם שהיו קצת יותר
עגולות. כמובן שהשם לא היה רשמי, אף משפחה לא ידעה על קיומם של
ילדים דומים ברחבי העולם, בעלי כתמים בהירים מעל הלב.

אהוד היה בן שבע כשהחל לסבול מחלומות זוועה. קשה לקרוא להם
חלומות זוועה כי גם אהוד לא יכול היה לתאר את החלומות. כל שידע
לומר שבבוקר הוא מתעורר שטוף זיעה ורועד. הוריו המודאגים לקחו
אותו לטובים שברופאים שבדקו אותו מכף רגל ועד ראש, מצצו ממנו
50 סמ"ק דם אדום, בדקו את השתן שלו, עשו עוד כמה טסטים כולל
בדיקת ECG ו- EEG וקבעו:
א. הילד בריא כמו שור, מתאים למודל האידיאלי של ילד בריא.
ב. הילד נבון יותר מכפי גילו. כלומר לא סתם נבון, אלא גאון.
"יתרה מזאת", אמר אחד הרופאים, "אין הוא סובל משום הפרעה
המאפיינת ילדים מחוננים ברמתו. הוא חברותי, מקובל, ושובב."
הדבר היחידי שיכלו לחשוב לגנותו היתה העובדה שהילד איננו
מתרגש, איננו עצבני. כלומר בשטח הזה הוא חריג. אפילו כשדקרו
אותו במחט, לא קפץ, לא בכה ולא השתולל. כלומר קצת חריג בכל
זאת. אבל בהשוואה לכל היתרונות האחרים למי אכפת?


באופן מאוד מקרי, אחד הרופאים הבכירים שבדק את אהוד יצא בדיוק
באותו שבוע לארה"ב לכנס רופאי ילדים, ושם פגש  באופן עוד יותר
מקרי, רופא ילדים בכיר משיקגו שבאותו שבוע נקרא לבדוק ילד
שסובל מחלומות זוועה לא מוגדרים. עוד הם מדברים, ומשווים
נתונים הסתבר להם שהדימיון בין שני הילדים חזק מכל מקריות. כן,
לשניהם יש כתם  בהיר מעל הלב. עוד הם משוחחים ביניהם, התקדרו
השמים וברק אחד חצה את הרקיע, מה שמאוד מפתיע נוכח העובדה שהם
עמדו באמצע הקיץ. אחרי שהברק חלף, המשיכו הרופאים לשוחח ביניהם
על הכנס המרתק. משום מה שניהם שכחו לגמרי  את הדמיון שבין
הילדים אותם בדקו באותו שבוע.

השנים חלפו, וילדי הירח התבגרו. אביגיל היא כיום פסנתרנית
מחוננת, אתם יכולים לראותה מופיעה בקונצרטים בכל רחבי תבל.
היצירות שלה הם לא מהעולם הזה. איליה פיצחה את הקוד הגנטי של
וירוס האיידס ובכך  הצליחה לעצור את המגפה שקטלה כמעט שליש
מתושבי היבשת השחורה. הבעייה היחידה היא שאדולף סיים זה עתה
לבנות את כלי הנשק האולטימטיבי ובלחיצת כפתור יכול להרוס הכל
אם רק יחפוץ.

והצופים הבלתי נראים? אלה רק מנידים בראשם. בדיווח האחרון של
המועצה העליונה הם מסבירים: "עשינו כמיטב יכולתנו לסייע לכדור
הכחול הזה ותושביו. קידמנו כמה מהם ונתנו בידיהם כל מה שצריך
על מנת לקפוץ מדרגה. בתחום האמונה לא הצלחנו. הם עדיין חושבים
שהם מרכז העולם-המסכנים האלה, ומאמינים באל אחד. הבעייה היחידה
היא שלכל קבוצה יש את האל שלה, אז  הכל תלוי בהם..."