אני לא יודעת אם יש יום שאתם באמת יכולים להגיד שמאותו יום אתם
זוכרים את עצמכם. לפחות לי אין יום ממשי כזה... אני רק יכולה
להגיד לכם שאת היום הראשון שלי ב"גן- צעיר" או כמו שנהוג
לקרוא, גן טרום חובה. אני מתחילה לזכור פרק חשוב בחיי...

אני לא בטוחה שזה קרה ביום הראשון אבל אני יודעת שלפחות בשבוע
הראשון.
אני זוכרת שהייתי ילדה בת 4 וחצי והייתי מאוד קטנה בגודל.
הייתי רזה ושברירית, הייתי עדינה וחסרת הגנה.
ומה שהיה מחזק אותי היה אהבתי המיוחדת לנסיכות. תמיד הרגשתי
שאני נסיכה, והייתי חיה בעולם שלי, עם כל הנסיכות והנסיכים
בארמונות, והיינו מטיילים בגנים קסומים מלאי פרחים והכל היה
מושלם. ואני, את הכל הייתי מתעדת בציור. כל מחשבה קטנה הייתי
מציירת. ביום הראשון שהגעתי לגן (או לפחות בשבוע הראשון) היה
לי קשה להפרד מאמא אבל כשראיתי את פינת הציור ישר רצתי וציירתי
נסיכה ואז ניגשה אליי ילדה אחרת בגן שהייתי בטוחה שהיא נסיכה,
מהרגע הראשון ידעתי שהיא תהייה הנסיכה שלי!

היא אמרה שאני מציירת יפה ושהיא רוצה שאני יצייר לה נסיכה אחת
בשבילה. ציירתי. נהפכנו לחברות.
והשנים רצו... עברו את כל השנה ביחד, ואת גן חובה ביחד.
היא הילדה הכי חכמה שאני מכירה, בגן חובה היא ידעה לקרוא
ולכתוב ולמדה אותי הכל... אפילו לקשור שרוכים בצורות שונות.
הכרתי את המשפחה שלה, שאני לא יכולה לא להגיד שהיא המשפחה
השנייה שלי, הייתי חיה אצלם והיא אצלי. את אח שלה הכרתי מגיל
שנתיים שלוש אני לא בדיוק זוכרת...
עברנו יחד את כיתה א', וזאת היתה חוויה חדשה... את כיתה ב'...

תמיד היינו ביחד, נהפכנו לזוג, כזה שאי אפשר להגיד את השם של
האחד בלי האחר. היינו רבות, צוחקות, משתוללות, בוכות, ישנות,
מתקלחות, אוכלות, משנות אחת את השניה, משתנות, מציירות, שרות,
רוקדות
והכל ביחד.

כשאני מסתכלת אחורה על החיים אני לא יכולה לזכור סיטואציה אחת
שעברתי והיא לא היתה שם בשבילי.

עברו לבית ספר אחר "יפה נוף" וגם שם כיתה ג, ד, ה, ו היינו
ביחד והכל הכל הכל עשינו ביחד! כולם הכירו אותנו כגוש אחד.
ואני זוכרת אותנו מחוברות כמו תאומות סיאמיות. לא יכולות צעד
בלי השניה...

טוב, אני לא רוצה להפוך את המצב לאובססיה ולקשר תלות. היינו
רבות, צועקות, מעליבות, נעלבות, לא מדברות, עושות הפסקות
ונמצאות עם אנשים אחרים אבל תמיד נשארנו חברות.

עברנו עוד בית ספר "זיו", וגם את חטיבת הביניים עברנו ביחד:
כיתה ז, ח, ו- ט והייתי נוכחת בנשיקה הראשונה שלה, באהבה
הראשונה שלה, ובכל סיפורי חייה והיא בשלי.
יש לי איתה סיפור אהבה מיוחד.
ולא אני לא לסבית, לא נמשכת אליה, אני פשוט אוהבת אותה. היא
הילדה הכי מדהימה שפגשתי בחיים... ואני שמחה מכל רגע ורגע
שביליתי איתה.

עשיתי גם דברים מאוד לא יפים בשנה שעברה ואני מצטערת על הכל...


אני רוצה לתאר אותה, ובמילה אחת- "מושלמת".
היא באמת מושלת,
מושלמת בשבילי.

היא יפה, היא כוסית, היא מוצלחת מבחינת חברים, חברות והכל. היא
ילדה מדהימה עם אופי מדהים, היא צוחקת, תמיד שמחה. כל כך אכפת
לה מאחרים, תמיד דואגת ועוזרת ואני לא יודעת להגדיר עוד את
האופי שלה בהגדרות מילוניות אבל אני לא יודעת אם יהיה מישהו
בעולם שיכיר אותה ולא יסכים איתי שהיא הכי מיוחדת שיש...

אז גלגול, החברה הכי הכי הכי הכי טובה בעולם...
אני לא יודעת איך לתאר את האהבה שלי אליך ואיך לכתוב בכל כך
קצת מקום סיפור חברות של 12 שנים...
אנחנו כבר נערות, אנחנו בנות 16, כיתה י ועברתי איתך כל כך
הרבה...

למדת אותי לשרוד, לצחוק, לקחת הכל בקלילות, בעצם הפכת אותי
מהילדה העדינה והקטנה החסרת ביטחון והחולמנית לילדה שאני היום
והכל בזכותך... היית שם ברגעים הטובים של החיים שלי, וברגעים
הפחות טובים ורק היה לי חשוב לפרסם את זה כאן בבמה, את האהבה
העצומה שלי אליך.

ובא לי לצעוד ושבכל העולם ישמעו:



            גל- אני אוהבת אותך כל כך!!!


ועכשיו היא עוזבת...