הולך לאיבוד בתוך עצמי
ברחתי מהכל, אבל אני לא חופשי
אנשים הולכים, אנשים באים
רעש מסביב, אבל דומם בפנים
אנשים מסתכלים עליי ומיד בורחים
לא פלא שגם אני ברחתי...

אני רוצה להתאפק
אני מנסה להתאפק
אבל זה פורץ בכוח רב
כנחשול ענק מתוך עיניי
בכי מר, באמצע הכל

אני מרגיש בודד יותר מהלילות הקרים ביותר
למרות שכולם מסביב
הבדידות גברה והבכי מר יותר
אבל אף אחד לא רואה אותי
אף אחד לא רוצה לראות
אף אחד לא בא
וזה נמשך, לא מפסיק
הבוקר בתחילתו, אך החושך מעיק

עם השקר הזה
אני כבר לא יכול לחיות...


תחנה מרכזית אשדוד
2.5.2004
08:20 בבוקר