כשהאורות כבים על יום עמל ויזע,

כשהספינות נושקות סיפונן אל המזח,

כשהחיים, כמו מפרש, פרושים אל מול ירח,

ארקוד, ארקוד, עד אתעייף כזקן, כמו תרח



וארקוד סיבוב לשמאל

וארקוד סיבוב לימין,

אשנה מקצב מחול

עד אדם לא יאמין,

הזהו איש סובל

ללא אושר בכליו?

הרי הוא רב-חובל,

מוביל ספינת חייו.



כשהתזמורת, בתרועה, משבחת את כליה,

כשמנגינת האור וטוב, בוקעת מצליליה,

כשההרמוניה, חיש, מתחברת מאליה

ארקוד, ארקוד, עד שגופי יסוב אליה.



וארקוד סיבוב לשמאל

וארקוד סיבוב לימין,

אשנה מקצב מחול

עד אדם לא יאמין,

הזהו איש גונח

בלי אושר בביתו?

הרי הוא מנצח,

על חייו, בשרביטו.



כשתם זה הלילה, מחכה לי אהובה,

אין היא, כלל, חשה נטושה ועזובה

ואחשוק בה מלפנים, מאחור ומסביבה,

ארקוד, ארקוד, עד תהפוך להיות קרובה.



וארקוד סיבוב לשמאל

וארקוד סיבוב לימין,

אשנה מקצב מחול

עד אדם לא יאמין,

הזהו איש בודד

שאושר לא מצא?

הרי טבעת אהבה

עונדת הקמיצה.