מה יש פה? כיסא עץ ישן. התפרק כבר וכבר הדבקתי. מרצפות
מרובעות, אבנים שזורות, מוטבעות על גביהן או בתוכן. ואותי,
יושבת על הכיסא הישן שעומד בצורה אנכית, מן הסתם, כלפי המרצפות
המרובעות. והראש שלי מורכן והשיער נופל, נושר מטה כמעט עד אחרי
הברכיים. הראות מנפחות את החזה בכל נשימה ומרוקנות. ואנחה קלה
נשמטת לאיטה. איזו הרגשה רעה. חשבתי שרע הוא רק מצב שקרי. רע
הופך לא אמיתי כשמודעים לו. כי מכאן הוא יכול להשתנות, כך שהוא
בעצם בתחילת דרכו למשהו אחר. וצצה בעיה במחשבה הנל, כי איך
אשנה או איך ישתנה הרע בלי שידוע מקום הימצאו וסיבתו. המקום
הוא אני, מציפורן ועד לקצה שערה. וסיבתו? מהי סיבת הדיכאון?
תגידו הורים מבחנים חברים הורמונים לחצים פיגועים חוסר ביטחון
קנאה אהבה... ומה יש לי? כיסא ורצפה ואותי כאן שלווה. וכיסא
בקלות הוא הופך לסירה כשמטים אותו על צידו. ובריצפה נפער חור,
בור עצום וגלים מתפרצים.