מיה עדי / כמיהה |
בשמיכה של שלווה מתעטפת,
משתוקקת להשקיט את נפשי.
ונחש הבדידות זוחל, איטי, שקט...
עוטף את גופי, חונק אותי.
כמהה לכיסופים, לשינה ללא חלומות,
לברוח מהעולם הכופה עצמו עלי,
כבד מנשוא.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|