הירח היה לה בתוך העיניים
זה כאב לה נורא, היא נשכה ת'שפתיים
והים מסביבה, ענקי וכחול
השמש שקעה, והפכה לאתמול.
רסיסים של אור שחודרים לאט
היא יודעת שהכל יגמר עוד מעט
ויתחיל משהו חדש, שעשוי מהמון חלומות שאין בהם זמן
משהו אמיתי ובהיר, כמו קשת שקורעת לב של ענן.
לרצות משהו ולדעת שלא יתגשם
להשפיל ת'עיניים כשהכל בפנים בוער ואשם
לחייך, להרגיש איך הגוף קופא סתם, פתאום
לא להפסיק להתפעל מהיופי הזה, שבסוף של היום.
כשיום אחד נגמר והשמש שלו שוקעת לתוך פסים כחולים-לבנים
והלילה מתחיל ובתוכו גרגירי חול, וצחוק ואין עננים
העיניים מביטות והירח בתוכם
לפעמים יש כל כך הרבה יופי בעולם
וקשה לשכוח רגעים שמכאיבים ללב כל כך
כשכל צבעי הקשת נמסים והכל פתאום נשכח
רק הדמעות יודעות לבטא מה יש בתוך האושר
והיא לא יכולה לדעת
וכמה מדהים איך אפשר להרגיש כל כך חזק
אבל אף פעם לא לגעת.