צעד ברחוב חלומות הראווה
ראשו מוטה למדרכה
כפות ידיו בכיסי מכנסיו,
צלילים צורמים של נעלי גומי
העידו שהאיש חי
מול חלום ראווה של מוצרי חשמל
עצר האיש, בוהה במסך הטלוויזיה
מבחין שהוא אינו יוצא מן הכלל
יש שם קרין המדבר אליו
משתפו בכל מכמני וטרגדיות המצב
אולם האיש לא ידע יותר מידי
האיש שלא ידע יותר מידי
חשב שייתכן ומדברים עליו
מה טוב לו לעשות ומה לא כדאי?
אבל אז נזכר בדירת מגוריו
במקררו הריק שמפיק קור מנוכר
וכמה נפלא לדמיין בפרסומת
למוצרי בשר.
האיש שלא ידע יותר מידי
בעיני עגל הסתכל
ועל חלום הראווה הניח ידיו
חפץ להתחבר לאשר מתסכל
אולם הזכוכית מנעה את החדירה
למה שקורה, יקרה, ומעולם לא
קרה.
חייך האיש וחשף את שיניו הרקובות
סוף כל סוף הבין את המשמעויות
במאמץ זעיר ואף לא יקר
חופשי מדמי מנוי ו36 תשלומים
יוכל האיש לשוחח אף עם אלוהים.
בפרסומות לטמפונים האיש נראה נבוך
למראה נשים כה רעננות
במחשבה שניה
הטלוויזיה הראתה לו יציאה מהמבוך,
מה שחסר לו זה מגע ידים נשיות
שיעצבו את חייו במעט מן הנוחיות
יצבעו את עולמו בשלל צבעוניות
האיש שלא ידע יותר מידי
לא הבין כייצד הטלוויזיה אותו מכירה.
נזכר שכילד ספרו לו אגדה
על אנשים שידעו לשאול שאלה...
אבל זה היה כל כך מזמן
תודה לאל שבטלוויזיה יש קריין
האיש לפתע ידע את מה שצריך לדעת
הגיע העת ללכת לישון ולחלום חלומות.
בידיעה זו ובכוונה לשוב לחלון למחרת
שב האיש לביתו בין סמטאות אפורות
למיטה רעועה ובדל סיגריה שאסף
מעשן ורק הירח מלטפו באור מוכסף...
קרן שמש חדרה מתריס שבור
האיש פקח עיניו ורגליו נגעו ברצפה
האם אתמול קיים או שמא צריך בירור?
לשטוף פנים, לצאת מהר מהשגרה
היכן מי שינתב ויציב לי ברירה
לאמונה קטנה שיש עוד תקווה?
נעמד האיש מול חלום הראווה
עיניו נעוצות בשלט קטן על זכוכית
בעל הבית הכריז על קריסה
אין טלוויזיה ואין שום תוכנית
זו רק מציאות שאונסת אדם
מכתימה כל כסף בצבע דם.
חכך האיש בלחייו המזוקנות
מביט בתנועה הממשיכה לזרום
רמזור הרחוב הפיק לעברו מייצג אורות
מאדום לירוק ובאמצע זהב כתום
תחושה עילאית, ריחוף רוחני קדוש
ובבית חולים שאלוהו...
כיצד הגעת עד הלום?
האיש שלא ידע יותר מידי
עצם את עיניו והניח ראשו על הכר
חוזה באור אחד מאוד מוכר
אור לבן, טהור עד בלי די
הלוחש לו לבוא, בוא עד אלי
לנטוש את אשר מעולם לא היה.
ושם בין רקיעי כל המרומים
חלף האיש דרך שער פרחים
קרין טלוויזיה בחליפת ערב ועניבה
הפנה אותו לשולחן עם אישה
עמוס בכל טוב ומוצרי בשר
מדיפים באפו ריח לא מוכר
התישב האיש בצידו של השולחן
מביט בזו שתמיד חלם אודותיה
מתנצלת בחינניות שהיא זקוקה למעט זמן
אתה יודע, אמרה, פעם בחודש.
לא. איני יודע התעקש האיש
וחיפש בעיניו אחר הקריין...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|