בן היקר:
"יש לך הודעה אחת חדשה",
"למה אתה לא מקשיב לה?" שואל הקול הרשמי והסמכותי של המזכירה
האלקטרונית,
בהודעה נשמע קולי בטון בכי עצוב במיוחד "בן, רציתי שתדע שתמיד
אהבתי אותך, למרות שלא הראיתי את זה, תמיד אהבתי אותך, ותמיד
אוהב אותך, הלוואי שתוכל לשמוע את ההודעה, לינור"
אבל בן כבר לא יוכל לענות להודעות,
הוא חי מתחת לאדמה,
הוא חי בשמים עם מלאכים,
"קח אותי איתך" זועק קול בראשי,
"איך ברחת בלעדי?"כועסת אני,
בצעקה התעוררתי מהשינה,
מחלום בלהות, עלייך,
עליך החייל האבוד שלי,
קר לך שם למטה? במעטפת האדמה הלחה?
ובחברת התולעים הרטובות?
או שמא טעיתי ואתה הוא זה שנמצא מתחת לאדמה אך נשמתך עלתה לגן
העדן,
מפנקים אותך מלאכים?
ובכפפות משי אותך מלטפים?
מקווה שתזכור אותי שם,
כי אהיה שלך לעולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.