|
מעל הרים של חושך
עומדת הפרה
את אוזניה תאטום
אל מול השקט הנורא
ורחוק משם עגלה
נטוש ותר חמלה
זועק את מר לבו
מבקש הוא את אמו
אבל היא תמשיך לפסוע
לא תשוב על עקבותיה
כי החליטה היא לברוח
לא נשאר יותר לה כוח
מה גרם לזה המעש
אם זה צער, או סתם כעס
בלבה טמון רק עצב
שדורס בשצף קצף
מלאת געגועים
תהרהר היא בשנים
שחלפו להם בלאט
מותירות אותה לבד
הנה היא רוצה לחזור
ולשוב לה לאחור
לתקן את העבר
לשנות גורל אכזר
ההרים סוגרים עליה
הנה כבר כושלות רגליה
אין מי שיחוס עליה
רק השקט המייגע
לה יצעק בקול ניחר
"רק את חרצת גורלך המר"
-- יולי 1994 -- |
|
|
הסתכל על הגבר
במכונית שלצידך.
הוא נראה בטוח
בעצמו. איש לא
יכול לנחש שהוא
סובל מבעיות,
נכון? גם אתה
יכול להיות כזה.
אם תחייג
לקליניקה און
אחת שמונה מאות
שמונה שמונה
שמונה תשע תשע
תשע קליניקה
און
הסתכל על הגבר
שעל האופנוע
משמאלך, הוא
נראה בטוח
בעצמו, נראה גבר
מלא עזוז וסקס
אפיל. אתה יודע
שלעולם לא תגיע
לקרסוליו. זהו
בועז רימר.
גחלילית מפרגנת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.